גור אריה על שמות כה:ז

על שם שעושין בזהב כמין גומא ונותנין שם אבן למלאות כו'. והרמב"ן הקשה על זה, שאין זה נכון לקרוא אותם עתה על שם שעתיד לצוות למלאות בהם . ועוד, כי אבני השוהם לא קרא אותם מלואים . ועוד, שכבר אמרו (סוטה מח ע"ב) אין מפרישין עליהם באיזמל , שנאמר "במלואותם" (להלן כח, כ), ואם היה פירוש "במלואותם" שימלאו האבנים הגומות, אין ראיה מזה . ואין קשיא כל זה, דמה שלא נקראו אבני שוהם 'מלואים' , דלא היה הצווי שם שיהיו אבני שוהם ממלאות הגומות ותהיה הגומא למדות האבן, שתהיה הגומה מליאה מן האבן ושלא יהיה בולט האבן ויוצא, ולא הקפיד באבני שוהם על דבר זה . ומה שהקשה שאין נכון שיקראו על שם העתיד , אין זה קשיא, דנקרא כך כאן כדי להודיע שצריכין ליקח אבנים עבים עד שיהיו בהם למלאות הגומא, כמו שאמר גם כן "(נר) [שמן] למאור" (פסוק ו) שיהיה ראוי למאור, דהיינו שמן זית זך , הכי נמי "אבני מלואים" היינו שיהיו ראויים למלאות . ומה שהקשה דהא רז"ל אמרו (סוטה מח ע"ב) "במלואותם" היינו שיהיו שלימים ולא יפרישו עליהם באיזמל , זהו מלשון יתור "במלואותם" (להלן כח, כ), שלא היה צריך לכתוב, שכבר כתב (שם שם יז) "ומלאת בו מלואת אבן", אלא בא ללמוד שיהיו שלימים . ומה שהקשה אם "משבצות" (להלן כח, יא) כמו גומא, היאך יתקע בהן השרשרות , זה לא קשיא, כמו שיכול לקבוע האבן בגומא, יכול הוא לקבוע ראשי השרשרות בגומא, שיהא תקוע שם: אמנם קשיא לי על פירוש רש"י, דאם פירוש "ומלאת" (להלן כח, יז) היינו שימלא את המשבצות , והרי עדיין לא הוזכרו המשבצות כלל , והוי ליה להקדים המשבצות ולכתוב אחר כך "ומלאת בו", דהא היה ממלא המשבצות. ולפי דרכו של רש"י שפירש לשון "מלואים" שממלא , דבר אחר יש לפרש יותר, "מלואים" שהיה ממלא את כל השטח מן החושן מן האבנים , ומפני כך נקראו "אבני מלואים" למלאות את שטח החושן. והשתא יתורץ הכל , ואבני שוהם לא היו ממלאים כל שטח האפוד , לא נקראו "מלואים" . ואתי שפיר הלשון "ומלאת בו ארבעה טורי אבן" , רוצה לומר שימלאו בו את השטח מארבעה טורים: ואני אומר שנקראו "אבני מילואים" לפי שהאבן משלים את התכשיט, כי האדם עושה טבעת וקובע בו אבן להשלים צורתו, כי על ידו יושלם התכשיט . לכך אמרו (להלן כח, יז) "ומלאת בו", פירושו להשלים אותו. וזהו שתרגם אונקלוס (כאן) 'אבני אשלמותא', לפי שהם משלימים את התכשיט. והאפוד לא היה תכשיט, אלא מלבוש , לא כתב בו השלמה, אבל בחושן שהוא תכשיט , שייך בו השלמה ומלוי, כשקובע בו דבר – נקרא השלמה: