גור אריה על שמות כה:יא

שלשה ארונות כו'. נראה מה שהוצרכו לומר (יומא עב ע"ב) שלשה ארונות היו, ולא כמשמעו שהיה מצפה אותו חתיכות חתיכות דבוקים על העץ , כי אם היה הציפוי נדבק בו עד שאי אפשר להפרד משם, היה זה תוספות על הארון , דכל המחובר לדבר הרי בטל אצלו כמוהו , והתורה נתנה שעור לארון אמתים וחצי ארכו (פסוק י), וכן לקומתו , ולא היה לו השיעור הזה, כי ניתוסף עליו הזהב . אבל השתא שכל ארון וארון היה בפני עצמו, לא היה תוספות עליו . ועוד, שאם יהיה נדבק הזהב על העץ יהיה צריך להכניס מסמר של זהב בעץ , והתורה אמרה של עץ יהיה ולא יהיה של זהב , אבל השתא דעשה שלשה ארונות, כל אחד ואחד בפני עצמו, לא היה צריך להכניס שום דבר בארון של עץ: והקשה הראב"ע (סוף פסוק י), כיון שהיה צריך על כל פנים להיות עושה שלשה ארונות, שנים של זהב ואחד של עץ, יעשה אחד של זהב , שרז"ל נתנו כבר טעם במדרש (תנחומא ויקהל, ז), לפי שהתורה נקראת "עץ חיים" (משלי ג, יח) , לכך היה הארון של עץ. ודבר זה דבר עמוק, כי התורה נקראת "עץ חיים למחזיקים בה" (שם), לפיכך היה הארון של עץ, כי העץ הוא נטיעה קיימת , כך דברי תורה הם מתחברים ונטועים דבקים עם השם יתברך , והוא קיים נצחי, ובשביל זה הוא קיים לעד . ואילו הזהב, אף על גב דהוא חשוב , אינו נטיעה. אבל הציפוי הוא של זהב , והוא טעם מופלא להיות הדבר הנראה של זהב, על שם "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג, טז), וידוע כי ה"אורך ימים" הוא עולם הבא , שאינו נראה, "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה סד, ג) , ולפיכך העץ, המורה על הנטיעה הנצחית , היה מכוסה ונעלם, ואילו הכבוד יש לו בעולם הזה, והוא נראה . ולפיכך היה של עץ בתוכו, והיה נראה העושר והכבוד . ועוד, כאשר תבין תמצא עוד, כי היה צריך להיות עץ בתוכו וזהב מבחוץ ומבפנים, כי כן ראוי הוא ונכון לפי החכמה :

וחפה שפתו העליונה כו'. במסכתא יומא בפרק בא לו דרש מדכתיב קרא יתירה "מבית ומבחוץ תצפנו", דלא הוי ליה למכתב "תצפנו", שכבר כתיב "וצפית אותו מבית ומחוץ", אלא ללמוד על שפתו העליונה שהיה גם כן מצופה: