גור אריה על שמות כב:יד

אף על פי שהוא במלאכה אחרת. דהא ילפינן לקמן (רש"י כאן) דאם הוא עמו רק בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבירה ומיתה, אם כן אינו עמו במלאכה הזאת, דהא בשעת שאלה לא עשה מלאכה עם בהמה זאת , אם כן היה עמו במלאכה אחרת:

היה עמו בשעת שאלה וכו'. וכך דייק רבא בפרק השואל (ב"מ ריש צו.), דהלכתא כוותיה לגבי אביי ; "אם בעליו עמו לא ישלם", משמע בין דאיתא בתרוייהו בין דאיתא באחד מהם לא ישלם, דקרא קאי על שאלה ועל שבירה ומיתה, דכתיב (ר' פסוקים יג-יד) "וכי ישאל ונשבר בעליו עמו לא ישלם", דקיימא לן כרבי יונתן דכל מקום שכתוב בוי"ו כמו "יקלל אביו ואמו" (ר' ויקרא כ, ט) משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו , וגם כן כאן, דכתיב "כי ישאל ונשבר בעליו עמו לא ישלם", משמע בין דאיתא בתרוייהו ובין דאיתא בחדא לא ישלם, ואחר כך כתיב (ר' פסוק יג) "בעליו אין עמו ישלם", משמע בין דליתניהו בתרוייהו ובין דליתניהו בחדא – ישלם , ומתרצינן כך; הא דדייקינן אפילו לא היה עמו רק בחדא לא ישלם, היינו שהיה עמו בשעת שאלה אף על גב דלא היה עמו בשעת שבורה ומיתה, והא דדייקינן אם היה עמו באחד מהם ולא היה עמו בשניהם ישלם, היינו לא היה עמו בשעת שאלה, אף על גב שהיה עמו בשעת שבורה ומיתה, ישלם, עד שיהיה עמו אף בשאלה. וקאמר שם (ב"מ צו.) דאיפכא ליכא למימר , דודאי שאלה עדיפא , דעל ידי שאלה מחייב במזונות הבהמה , ולפיכך היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומיתה :