גור אריה על שמות כא:יט

על בוריו וכחו. לא על מקלו , דלא שייך בזה "ונקה המכה" , דהרבה חולים הם שהולכים על משענתם . אבל תימה לפירושו, שאחר שהולך על משענתו, מאי לי "בחוץ" מאי לי 'בפנים', דהא ' על בוריו וכחו ' הוא, בשלמא אם "משענתו" רוצה לומר מקלו שהוא נשען עליו, אמר אם יקום והתהלך בחוץ בחוצות ובשווקים על משענתו, ורוצה לומר אף על גב דאינו על בוריו הראשון אלא שהוא בריא כל כך שאנו אומדין אותו שאינו מת מחולי הראשון, וכך פירש אותו הרמב"ן , וכך הוא במכילתא , ונכון הוא, ולא כפירוש רש"י:

וכי תעלה על דעתך שיהרג זה וכו'. דהא כתיב (פסוק יב) מכה איש ומת [יומת] ", דוקא "ומת – יומת", אבל לא מת – לא :

ישלם שכר הרופא. כלומר, אבל הוא לא ירפא אותו בעצמו, כדמשמע הלשון "ירפא", דאפילו אם היה המכה רופא לא ירפא אותו, כדאיתא בגמרא (ב"ק סוף פה.) דאמר ליה הנחבל דדמית עלי לארי, שחבלת בי ואתה רוצה לרפאני, מתיירא אני שתזיק אותי יותר, הכי איתא התם: