גור אריה על שמות כ:ה

כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. דאם לא כן הרי כתיב (דברים כד, טז) "לא יומתו אבות על בנים" , אלא כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ואם תאמר, וכי בשביל שחטא יוסף לו עונש, דסוף סוף "איש בחטאו יומתו" (שם), דע כי זה דבר נפלא, כי הבן הוא ענף האב, כמו שהענף הוא חלק מן השורש היוצא ממנו , ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו – הרי הוא נחשב חלק אחד מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה , ולא שייך בזה "איש בחטאו יומת", כיון דהוא חלק האב, כמו שהענף הוא חלק השורש, ויוצא ונמשך הימנו הבן. אבל אם אין אוחז מעשה אבותיו בידיו, הרי הוא נפרד מן השורש , וכאילו היה ענף שהוא כבר נפרד מן השורש , ושוב לא נענש בחטא אבותיו . ויש בזה עוד דבר נפלא מאוד :