גור אריה על שמות יז:ט

מכאן אמרו כו'. וטעם יש בכל אחד ואחד . כי התלמיד מצטרף אל הרב, שהוא תלמידו, כי אין רב בלא תלמיד, לכך יהיה 'כבוד תלמידך ככבודך' . ו'כבוד חבירך ככבוד רבך', מפני כי החבר לפי שהוא מתחבר לו הרי "טובים השנים מן האחד" (קהלת ד, ט), ובזה מוסיף לו חכמה, והרי מצד מה כמו רבו . ו'כבוד רבך כמורא שמים', שהרי (הוא) רבו נותן לו חכמה ויראת אלקים , ודומה לזה לכבוד שמים , ועיין:

מחר בעת המלחמה. דאם לא כן למה דווקא "מחר אנכי נצב", אלא שהוא עת מלחמה:

גבורים ויראי חטא. דאם לא כן למה כתיב "אנשים", דלשון "איש" בא על הגבורה, כדכתיב (מ"א ב, ב) "וחזקת והיית לאיש", וכן בכמה מקומות . ומפני כי הגיבור בכח נקרא "גיבור" (תהלים לג, טז) , וכל יראי אלקים ראוי להיות נקראים "אנשים", כי תמצא כי הנשים דעתן קלות (שבת לג ע"ב) נוחות להתפתות (רש"י בראשית ג, טו) , אבל מי שהוא ירא אלקים אינו מתפתה לשום אדם, ולא ליצרו, לכך נקרא "איש" . וזהו שאמרו (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש יצרו, רוצה לומר שראוי להיות נקרא 'איש גבור' מפני שהוא עומד נגד יצרו , ואינו מתפתה אחריו:

ד"א וכו'. דלכך כתיב "אנשים" דוודאי כל ישראל הם גבורים , ולא שייך בזה "אנשים" , אלא גבורים נגד עמלק, שהיה מכשף, ויהיו הם גבורים עליהם לבטל הכישוף שלהם: