גור אריה על שמות טז:ד

צורך אכילת יום ביומו. שאין לפרש שילקטו דבר יום ביומו ולא יעברו שלא ילקטו , דעל זה לא היה מצוה , רק פירושו שלא ילקטו ליום המחרת (כ"ה ברא"ם). וכאילו כתוב 'דבר יום ביומו תלקטו' , ולא תלקטו היום לצורך מחר, שאסור להותיר:

למען אנסנו כי אנסנו. כן הוא הגירסא . ובספרים שלנו כתוב 'למען אנסנו – אנסנו הילך בתורתי', ואין ספק שהוא טעות . וכך פירושו, כי מלת "למען" משמע שהוא נמשך מן נתינת המן, כלומר שלכך אתן להם המן "למען אנסנו", כי כל "למען" הוא נמשך מן הדבר , כמו שאמר הכתוב (פסוק לג) "קח צנצנת אחת וגו'" "למען אשר יראו הלחם וגו'" (פסוק לב) , שדבר זה נמשך מן המן שנתן שם. וכאן לא יתכן לפרש כך, שהרי זה בעצמו מה שנתן להם המן בזה היה מנסה אותם , לכך פירש כי מה שאמר "למען אנסנו" רוצה לומר 'כי אנסנו', דהיינו בנתינת המן היה מנסה אותם:

הילך בתורתי וכו'. ואין לפרש "אנסנו" כמו "לנסותך התשמור מצותיו" בפרשת עקב (ר' דברים ח, ב) , שכאן לא יתכן לפרש כך, שאין אומרים לאדם 'אנסה אותך אם לא תהרהר אחרי', שאם כן לא היה זה נסיון , אבל יתכן לומר 'אנסה אותך אם תשמור מצותי'. אבל לקמן הם דברי משה , אמר "ויענך וגו' לנסותך" אם לא תהרהר אחריו יתברך: