גור אריה על שמות טו:ב

כל תיבה בת ב' אותיות ונקודה מלאפו"ם. פירוש בחולם , ו'כשהיא מארכת באות שלישי' כלומר שיבוא עליה יו"ד הכינוי או וי"ו הכינוי, כמו "ה' עזי ומעזי" (ירמיה טז, יט) שהתיבה מארכת באות שלישי 'ואין השני בשבא בחטף', פירוש שבא שאינה נעה רק נחה, וזה יקרא 'שבא בחטף' מפני שמחטיף קריאתה כשאינה נעה . שאם היה בשבא נח לא היה אות הראשון בשורק, שהרי "נהלת בעזך" (פסוק יג) אות השני מן השורש שהוא הזי"ן בשבא בחטף, ולפיכך אין אות הראשון בשורוק. אבל כאשר אין אות השני בחטף [כשהיא] מארכת באות שלישי – אות הראשון בשורק. ולפיכך אילו היה היו"ד של "עזי" כמו "ה' עזי ומעזי" היה האות הראשון בשורק, אבל מפני כי היו"ד של עזי נוסף וכאילו אינה, ולא שייך בזה כשהיא מארכת באות שלישי, דזה לא שייך רק ביו"ד הכינוי, לכך אין האות הראשון בשורק:

ובני ישראל היושבים בערי יהודה וגו'. יראה מה שהוצרך לומר 'וכן בדברי הימים' וזה הכתוב גם כן בספר מלכים , מפני שבספר מלכים כתיב (ר' מ"א יב, טז-יז) "וילך ישראל לדרכו ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם", ויש לפרש אותו "וילך ישראל" היינו מקצת ישראל שהם עשרה שבטים , חוץ משבט יהודה , "ובני ישראל היושבים בערי יהודה" שהם שבט יהודה גם כן הלכו לדרכם , "וימלוך עליהם רחבעם" על יהודה . אבל בדברי הימים כתיב (ר' ב, י, טז) "וילכו כל ישראל לדרכם", ומשמע דכל ישראל אף שבט יהודה גם כן הלך לדרכו, ואם כן הא דכתיב "ובני ישראל היושבים בערי יהודה" מחובר אל "וימלוך עליהם רחבעם" :

ראתה שפחה כו'. כי "זה אלי" משמע שראו אותו , ומדכתיב כל השירה בלשון יחיד , אם כן על כל אחד ואחד – ואפילו על השפחה – נמי מדבר :

אלקי אבי הוא זה. הוסיף 'זה' כדי שיחובר אליו וי"ו של "וארוממנהו", דהוי ליה למכתב 'אלקי אבי ארוממנהו' :

לא אני תחלת הקדושה. דאם לא כן הרי כבר כתיב "זה אלי", ולמה צריך עוד "אלהי אבי":