גור אריה על שמות יג:כב

לא ימיש הקב"ה. כי "ימיש" הוא מבנין הפעיל, שהוא יוצא תמיד . ואם רצה לומר "לא ימיש" הענן – היה ראוי להיות 'ימוש' בוי"ו, ולפיכך פירושו ' לא ימיש הקב"ה ', והשתא הוי פועל יוצא. ואף על גב דכתיב (ר' להלן לג, יא) "ומשרתו יהושע לא ימיש מתוך האהל" , חלוק גדול יש כאן ליודעי לשון הקודש, כי אצל בני אדם שייך לשון יוצא, כי הוא המזרז את עצמו, והרי הוא יוצא בצד זה , כי האדם הוא המזרז את גופו. וכן פירושו – לא ימיש יהושע את עצמו, ומדבר על האדם כאילו היה כאן שני דברים, האחד דעתו, והשני גוף האדם . וכך כתב לקמן (יד, י) "ופרעה הקריב", ופירש רש"י (שם) הקריב את עצמו ומיהר לפני חיילותיו . וזה לא יתכן בענן, ולפיכך צריך לפרש "לא ימיש" 'הקב"ה':

ומגיד שעמוד הענן משלים כו'. דאם לא כן הרי כתיב (פסוק כא) "וה' הולך לפניהם יומם וגו'", ולמה עוד "לא ימיש" :