גור אריה על שמות יב:כב

שמשנתן רשות וכו' . פירוש דהך "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" דקאמר, אין לפרש שאם הם בבית אין המשחית בא לביתם לפי שכתב (פסוק יג) "וראיתי את הדם" – ואם יצאו חוץ לבית יבא המשחית , שהרי מכת בכורות לא היה רק בחצי הלילה (פסוק כט), וכאן כתב "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד הבוקר", אלא טעמא דמילתא שכל לילה נתנה רשות למחבלים , לכך ישחיתו אם יצאו. ואין להקשות דאם כן כל לילה לעולם יהא אסור לצאת מפתח ביתו משום סכנה דלילה (קושית הרמב"ן), דהכא שאני, דכיון דהיו שם כמה וכמה משחיתין היה המזיק שכיח טפי בזה הלילה, אבל לילה אחרת לא שכיח הזיקא, דאף על גב דמכת בכורות לא היה רק בחצי הלילה, היה הלילה מיוחד להיות נמצא במצרים משחיתים, ואסרה תורה לצאת מפתח ביתו. ומה שהוצרך לומר כי 'לילה רשות למחבלים' ולא אמר כי 'לילה זה רשות למחבלים' , דכיון דלא היה רשות של לילה זה רק בחצי הלילה, לא שייך למתלי ברשות לילה הזה, אלא הטעם הוא דבכל לילה נתנה רשות למחבלים, ובלילה הזה נמצא לשם המשחיתים, לכך אסר לצאת כל הלילה . אבל הרמב"ן מפרש דברי רש"י דלכך פירש דהלילה (הזה) רשות למחבלים , מפני שהקב"ה בכבודו ובעצמו היה המכה (רש"י פסוק יב), ואם כן מכח הלילה הזה בפרט לא היה משחית יותר , אבל מפני שכל לילה רשות למחבלים ציוה שלא לצאת : וקשה דהא כתיב (פסוק כג) "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם", שנראה בפירוש כי היה המשחית מכה, והא (ד)כתיב (פסוק יב) "והכיתי" ולא המלאך , בודאי לא היתה ההכאה רק על ידו בכבודו ובעצמו, והיינו שהיתה הכאתו יותר כוללת ויותר ראשונה , ולפיכך מה יכה המשחית אחר שהוא בכבודו היה מכה והוא קודמו, ולא הגיע הדבר למשחיתים, כי הכאתו יתברך יותר קודמת . ובישראל שלא היתה המכה בהם הוצרך לומר "ולא יתן המשחית", דהא יגיע להם המכה , אם לא היה זה שהקב"ה לא נתן רשות. ועוד, דאפילו אם תאמר שממעט הכתוב שלא היה המכה על ידי מלאך ושרף ושליח , לא הוציא הכתוב כלל שלא תהא המכה על ידי משחית, שאין זה כבודו של מלך מלכי המלכים שיהיה הוא עצם המכה, אבל היה המשחית כלי. משל למה הדבר דומה, שכאשר שר או חשוב של המלך פועל דבר מה , לא יתיחס הפעל אל המלך בעצמו, ויאמר ששר הזה פעל דבר זה. אבל אם עבד אחד שהוא אצל המלך פעל על ידי צואת המלך, יאמר כי המלך בעצמו עשה הדבר . כך לא בא להוציא רק שלא פעל המלאך או שרף או שליח, אבל המשחית שהוא ככלי ביד הפועל – לא מעט הכתוב, ולפיכך אמר "ולא יתן המשחית". ופירוש ראשון עיקר, כי הוא היה מכה בהם, ומכיון שהוא יתברך היה מכה לא הגיע הדבר אל המשחית כדלעיל, ופשוט הוא : אמנם גם לפירוש אשר אמרנו פירושו אינו מוכרח, דאף על גב שהיתה מכת בכורות בחצי הלילה – מי יאמר שלא נתן רשות למשחית כל הלילה, ולפיכך דוקא בלילה זה נתן רשות למשחית, ולא בכל לילה. ומה שאמרו במכילתא (כאן) אבות העולם היו נוהגים בדרך ארץ, שנאמר (בראשית כב, ג) "וישכם אברהם בבוקר" , דמשמע שרז"ל מפרשים דקרא של "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" הוא בשביל דרך ארץ , זה אינו, רק הכי פירושו – שאין לסמוך על הנס (פסחים סד ע"ב), שהרי אבות העולם היו נוהגים בדרך ארץ ולא היו סומכים על הנס, לכך "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו", ולא תסמכו על הנס: