גור אריה על שמות א:כ

היטיב להם וכו'. פירוש שהוא פעל יוצא לאחר, ולפיכך היו"ד נקוד בצירי. 'שיסודה ב' אותיות' פירוש שאין ביסוד רק ב' אותיות. וסובר רש"י בין נחה למ"ד, ובין אותם ששורש שלהם ב' אותיות בלבד שהע' פעל נחה בהם – כלם יסודם ב' אותיות נקראים , מפני שהם שוים בזה שאין להם ג' אותיות נעות לעולם, לאפוקי 'יצא' ו'ישב' אף על גב שלפעמים נופל האות השלישי 'שב' 'רד', לפעמים היא נעה גם כן, כמו 'יצא' 'ישב', אבל בנחי למ"ד ה"א לעולם לא נמצא הה"א בעצמה נעה, ולפיכך קראן בעלי ב' אותיות, והשוה אותם אל אותם ששורש שלהם ב' אותיות נחי עי"ן הפעל . ואלו שתי הגזירות מביא רש"י ראיה מן מלה אחת על האחרת אף על גב שאינם דומים לגמרי בגזרתן – נחי עי"ן הפעל ונחי למ"ד הפעל, כיון שהם שוים שאין להם רק ב' אותיות שנשארות לעולם – גזרה אחת להם . לפיכך (פרה) ['פנה'] 'רבה' 'גלה' כאשר הוא בא לדבר בלשון הפעיל בא היו"ד בצירי, כמו "ויטב" (פסוקנו) "ויפן" (שופטים טו, ד) "וירב" (איכה ב, ה), אבל כאשר בא לדבר 'ויפעל' פעל עומד, כמו "ויטב בעיניו" (ויקרא י, כ) שפירושו שבעיניו היה טוב, והוא פועל עומד, בא בחיריק. וסבר כי "ויטב" אין שרשו 'יטב' , כי לא מצאנו 'יטב' , וסבר כי שורש המלה אינו רק ב' אותיות מנחי עין הפעל – שרשו 'טוב'. והקשה מן "וילך" (להלן ב, א) "וירד" (בראשית יא, ה) "וישב" (שם לז, א) שבא היו"ד בצירי והוא פועל עומד, ולפי זה ראוי לנקוד היו"ד בחיריק כמו "ויטב בעיניו", ותירץ שזה אינו מגזרתן של הראשונים , דאף על גב שהם שוים בזה שלפעמים לא נמצא רק שתי אותיות בלבד , מכל מקום "ויפן" "ויטב" לא נמצא בהם אות שלישית נעה , אבל "וילך" (להלן י, כד) היו"ד נעה לפעמים, לכך נקרא שהיו"ד מן היסוד, אבל נחי למ"ד לא נקרא הה"א אות שלישית:

ומהו הטובה וכו'. כלומר שאין עשיית הבתים לחוד וההטבה לחוד, שאף עשיית הבתים בכלל ההטבה הוא, אם כן צריך לומר שהוא ביאור אל "ויטב אלהים" ו'מהו הטובה וכו":