גור אריה על דברים ה:יט

שקולו חזק וקיים לעולם. ואם תאמר, אם פירושו שקול של הקב"ה שהיה בהר סיני – אותו קול חזק וקיים לעולם , למה צריך לקול זה . ואם בא להגיד שקולו חזק כשירצה לדבר, לא שייך בזה "ולא יסף", דמשמע אותו הקול לא יסף. יש לומר, דקולו של הקב"ה לא בא בשביל תנועת הפה – דנאמר בזה שהיה באותה שעה ולא אחר כך , אלא קולו של הקב"ה הוא השפעת התורה מאתו, והוא יתברך נקרא "מקור חיים" (תהלים לו, י) המשפיע תמיד , רק באותה שעה אזנים כרה לישראל כדי לקבל השפע של הדבור עד שהיו כולם במדריגות הנביאים , אבל קולו של הקב"ה משפיע מאתו החכמה תמיד , זה "ולא יסף", כי אצלו אין שינוי , רק השינוי מצד המקבלים , והוא יתברך משפיע תמיד, ולפיכך 'קולו חזק לעולם':

דבר אחר לא יסף. כי ללשון ראשון קשה, למאי נפקא מיניה בזה שהוצרך לומר להם כי קולו חזק וקיים לעולם: