גור אריה על דברים יא:יד

עשיתם את שעליכם וכו'. נראה שדרשו (בסיפרי כאן) כך, מפני שבפרשת בחקתי כתב ברכות הרבה , וכאן לא כתב אלא "ונתתי מטר ארצכם" ותו לא , אלא הכא לא איירי בברכות שהקב"ה נותן להם, רק שהקב"ה יעשה את שלו, והיינו ברכה שהיא צריכה אל הבריות, והיינו דבר שהוא מוטל עליו . ולפיכך פירשו שהקב"ה יעשה את שלו מה שהוא ראוי לו לעשות – הברכות שהם ראוים להיות. וכן לקמן (פסוק כג) אצל "והוריש ה' את כל הגוים וכו'", פירושו כמו בכאן (רש"י שם), דכתיב (פסוקים כב-כג) "כי אם שמור תשמרון והוריש", וקשיא למה לא נתן השכר רק להוריש, אלא כך אמר, אתם עשיתם את שלכם, אף אני אעשה את שלי, ודבר זה – להוריש הגויים – הוא מוטל עלי :

בלילי שבתות וכו'. עיין למעלה בפרשת בחוקתי (ויקרא פכ"ו אות ד) ותמצא מבואר, ואין להאריך:

על המלילות ועל הקשין. לפי ש"מלקוש" היא מלה מורכבת מלשון 'קש' ומלשון 'מל' (כ"ה ברא"ם):