לסמוך ידיו עליהם ולברכם. ואף על גב שמתחלה אמר יעקב שאינם ראוים לברכה (רש"י פסוק ח), ואם כן מהיכן היה יודע יוסף שיברך אותם, שאחר שראה שנשק אותם (פסוק י) אחר שאמר "מי אלה" (פסוק ח) שמע מינה שחזר רוח הקודש לברך אותם, שאם לא כן לא נשקם. וזהו שפירש רש"י 'לאחר שנשקם', כלומר שבזה ראה שדעת אביו לברכם: