גור אריה על בראשית מד:טז

יודעים אנו שלא סרחנו וכו' . דאם לא כן מאי 'מצא עונינו' דקאמר, דהם לא חטאו עכשיו:

נותן (צד"י) [טי"ת] במקום תי"ו. לפי שקשה לחבר יחד אחת מאותיות ס', ש', צ', עם התי"ו, וכאשר תנסה תבחין שקשה לחברם, לפיכך כאשר אות ראשון צד"י או שי"ן או סמ"ך יבא השתנות בתיבה, כי אם אות הראשון צד"י – תתחלף עם שיקדים הצד"י, וגם יתחלף התי"ו לט', לפי שקשה לחבר הצד"י עם התי"ו, וכן כאשר אות ראשון הוא סמ"ך ויבא בלשון התפעל הקדימו הסמ"ך, והחליפו התי"ו בט' גם כן. אבל בשי"ן – אין כאן רק חלוף תי"ו התפעל עם השי"ן, שתקדום השי"ן לתי"ו התפעל, לפי שקשה לחבר השי"ן עם התי"ו רפויה, ואם תקדום התי"ו אז היתה רפויה וקשה לחברם יחד, אבל כאשר תקדום השי"ן – אז התי"ו דגושה, כדין אחר שוא נח. אבל בסמ"ך וצד"י קשה לחבר עמהם התי"ו אף שהיא דגושה, לכך הוצרכו להחליף התי"ו בט'. ורש"י לא הזכיר הזי"ן, וקצת מדקדקים הביאו גם כן הזי"ן עמהם: