גור אריה על בראשית מא:ל

הוא פתרון הבליעה וכו'. דאם לא כן למה פתר לו דבר שאינו בחלום, ומנא ליה ליוסף זה. ומה שאמר "ונשכח כל השובע" ואחריו (ר' פסוק לא) "ולא נדע", הפרש יש בין שניהם, כי "ונשכח" היינו שמחמת הרעב יהיה נשכח השובע, שלא תהיה נראה השובע ותהיה נשכחת, ודבר שהוא נשכח לפעמים יקרה שהוא נזכר, לכך אמר "ולא נודע" שלא יהיה נודע כלל בשום ענין השובע: