גור אריה על בראשית מ:א

ועוד כדי שתבא הרווחה וכו'. דאם לא כן סגי באחד, ומה הוצרך שיהיה הקצף על שניהם, אלא שתבא הרווחה על ידיהם, ולא היתה באה הרווחה אם לא על ידי שניהם, דאי היה פותר לשר המשקים טוב – היה חושב שר המשקים שדרכו בזה להחניף ולומר טובות לבני אדם, אבל כאשר פותר לשר האופים רע ולשר המשקים טוב – היה נראה שאינו מחניף ומדבר טובות. ובהך טעמא לא סגי, דהיה ראוי להביא המעשה הזה בסמוך לחלום, אבל השתא היו ימים י"ב חדש במשמר (רש"י פסוק ד), ולפיכך צריך לומר טעם הראשון גם כן. אבל זה אין להקשות שיהיה הקצף על אחד מיד – מפני שהרגילה הארורה אותו בפי הבריות, ויהיה השני ניתן במשמר סמוך לחלום, דכיון דעל כל פנים היה הקצף בא על אחד – השם יתברך גומר הדבר ומשלים כל הדבר שיהא בא הרווחה על ידיהם, דהא מעשה אחד הוא, דעל ידי שניהם באה הרווחה:

זה נמצא זבוב וכו'. דאם לא כן למה תלה שר האופים (פסוק כב) ולא תלה שר המשקים, אלא זה נמצא זבוב בכוס שלו, והוא אונס, כדרך הזבוב בעת שהיא פורחת ליפול בכוס, ושמא בעת שנתן אותו ליד פרעה נפל בו הזבוב, אבל הצרור בודאי היה שם בקמח או בכלי מתחלה, ופשע שלא דקדק אחר זה:

בפיולי פוטרין. פירוש 'פיילי' הוא כוס, בלשון רז"ל במסכת סוטה (טו ע"ב) 'מביא פיילי של חרס'. ו'פוטרין' גם כן כוס בלשון רומי, כך פירש הערוך. ופירוש אחר מצאתי – כוס של בשמים ששותין אחר המרחץ, וכן פרש"י בפירוש רבות: