גור אריה על בראשית לג:יב

כמו שמעה סלחה. כלומר שהה"א נוספות, והנו"ן יסוד, ואינה לשון רבים על עשו ויעקב, אלא הנו"ן היא שורש. ומה שלא פירש הנו"ן לשון רבים – פירש הרא"ם שאם היה הנו"ן לשון רבים היתה נו"ן השורש חסירה, והיה ראוי להיות הסמך דגושה לחסרון הנו"ן. ואין זה כן, דלא מצאנו שום נו"ן של (ויסע) ['נסע'] כשהסמ"ך בשו"א שהסמ"ך דגושה. אבל מה שהוצרך לומר שהנו"ן הוא יסוד – מפני כי לא שייך לשון נסיעה על עשו, רק על יעקב שהיה דר תחילה אצל לבן והיה נוסע אל הארץ – שייך ביה לשון נסיעה, כי לשון נסיעה הוא לשון העתקה, כמו "את המלא תסיעי" (ר' מ"ב ד, ד), אבל בעשו שלא בא אלא לקבל פני אחיו – לא שייך ביה נסיעה, ולכך פירושו שהוא לשון יחיד ש'עשו אמר ליעקב נסע כו":