גור אריה על בראשית לב:ז

שהיית אומר אחי הוא כו'. דאם לא כן "אל" תרי זימני למה לי, הוי למכתב 'באנו אל אחיך עשו'. והא דלא דרשו "לעבדך ליעקב" (פסוק יח) דהוי למכתב 'לעבדך יעקב' (קושית הרא"ם), כבר נתבאר בפרשת וירא גבי "לא יירש עם בני עם יצחק" (כא, י, אות י), שאילו אמר 'לעבדך יעקב' לא היה משמע כל כך חשיבות, מפני שהיה בטל שם "לעבדך" אצל "יעקב", ולא היה עבד גמור אליו, אבל "לעבדך" סתמא משמע עבדך גמור עד שלא נקרא בשם אחר רק בשם "עבדך", ולכך אמר "לעבדך" שהוא עבדו לגמרי, ואיזה שהוא עבדך – "ליעקב". וכן גבי "לאדוני לעשו" (פסוק יט) אם היה אומר 'לאדוני עשו' היה בטל שם "לאדוני" אצל "עשו" ולא היה כאן אדון לגמרי, לכך אמר "לאדוני" סתם, כלומר שהוא סתם אדונו עד שנקרא בשם הזה סתמא "לאדוני", ואחר כך איזה אדון – "לעשו", ובזה היה לרשע חשיבות יותר. ועיין לעיל בפרשת וירא (כא, י, אות י):