גור אריה על בראשית לב:טז

גמלים מיניקות ובניהם עמהם שלשים. דאין פירושו כמשמעות הכתוב כי המניקות ובניהם ביחד שלשים, דהכתוב מספר הדורון ששלח לו, והמקבל הדורון אינו נותן עיניו לחשוב הגמלים עם הבנים, כי אינם שוים, והוא נותן עיניו בכל דבר ודבר בפני עצמו, אלא פירושו 'ובניהם עמהם' רוצה לומר ובניהם עמהם – שהוסיף עליהם הבנים:

ומדרש אגדה וכו'. דרשו רז"ל (ב"ר עו, ז) דלמה בכל המינים היו לו זכרים, ולמה לא היו כאן זכרים, אלא "בניהם" הם הזכרים. ומה שאמר שהיו כל כך זכרים כמו נקיבות, ושמא היו הזכרים אינם כל כך הרבה, דהסברא הוא כך, חדא – דאין מקרא יוצא מידי פשוטו (יבמות כד.), וכמו דלפשוטו דפירש "בניהם" בניו כמשמעו, הוי בניהם שלשים כדפירש 'ובניהם עמהם' כמו שאמרנו, הכי נמי לפי מדרשו 'הבנים' – הם זכרים נגד הנקיבות. ועוד דהכא נמי יש למידק כן, דהא מקבל הדורון נותן עיניו בזכרים לחוד, דיותר חשובים האחד מן השני, ולכך על כרחך לא כלל שניהם ביחד. וכך פירוש הכתוב; גמלים מיניקות וזכרים שלהם – זכר נגד נקיבה – שלשים, שהיו שלשים זכרים ושלשים נקיבות: