גור אריה על בראשית כד:כג

לפי שהיה בטוח וכו'. אך קשה דמכל מקום למה לו ליתן קודם שישאל, שהיה יכול לשאול קודם ואחר כך ליתן, ונראה לומר מפני שהיה מרמז לה בקע משקלו ושני צמידים כמו שנתבאר למעלה (אות טז), ולפיכך כאשר ראה שהיתה עת ראויה והשעה מצלחת – מיד עשה הרמז גם כן, שלא להפסיק בדבור כלל, שאז היה מבטל הכוונה:

ללין לינה אחת וכו'. פירוש כי רש"י סובר כי 'לין' הוא שם דבר על משקל 'לשיר', ומאחר שהוא שם דבר הוא לשון יחיד, שהרי לשון רבים 'לינות'. אבל "ללון" אינו שם דבר, והוא מקור, ולפיכך הוא כולל בין על רבים בין על יחיד. והקשה הרא"ם דמנא ליה זה, דמאחר שמצאנו "לינו פה" (במדבר כב, ח) שהוא צווי, אם כן למה לא נאמר גם כן שהוא מקור, שהרי הציווי והמקור הם שווים, ונראה שאין זה קשיא, דאם כן הוי קשיא למה משני בלשון לכתוב פעם "ללון" (פסוק כה) ופעם "ללין", אם לא ש"ללין" הוא שם דבר, ולהורות בא כמו שנתבאר: