גור אריה על בראשית כד:יז

לפי שראה המים וכו'. פירש הרא"ם דהוי למכתב 'וירץ העבד אחריה', שהרי כשעלתה מן הבאר כדכתיב (פסוק טז) "ותעל" – הוצרך העבד לרוץ אחריה, שהרי היה עומד אצל העין (פסוק מג), וכשבאתה הנערה מן העיר וירדה אל העין לשאוב ועלתה – הוצרך העבד לרוץ אחריה, אלא על כרחך פירושו לפי שראה שהמים עולים לקראתה. וכך פירוש הכתוב; "וירץ העבד לקראתה" – לפי שראה שהמים עולים לקראתה. ופירוש משובש הוא, דמנא לן לומר שכבר עלתה לגמרי, שמא "ותעל" (פסוק טז) הוא תחלת עליה שהתחילה לעלות, ולפיכך כתב שפיר "וירץ לקראתה", ויראה לומר שרש"י הוקשה לו למה רץ, דמשמע שראה בה דבר חידוש, דאם לא כן וכי אחת באתה לשאוב מים שהיה רץ מיד לקראתה, ותירץ לפי שראה שהמים עלו לקראתה. ואם תאמר מנא לן דבר זה, שמא דבר אחר ראה, זה לא קשיא, כי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י לעיל י, כה), והנס שהוא הוה ורגיל בביאת הצדיק אל המים – שהם עולים אליו. וכן מצינו באברהם (רש"י לעיל כא, ל), ובמשה (רש"י שמות ב, כ), וביעקב שהיה היאור עולה לרגליו (רש"י להלן נ, ג), כי הצדיק ברכה עולה לרגליו, ולפיכך מיד כשהוא בא שם – המקור של הבאר מתברך, ועולה כנגדו המים, כי הבאר שיש לו מקור של ברכה – מיד שיבא אליו העזר על הברכה – מיד המקור מתברך. ובב"ר (ס, ה) – כל הנשים ממלאות מן העין, וזו כיון שירדה למלאות עלו המים לקראתה. ופירש הרמב"ן ז"ל שדקדקו כך מדכתיב (פסוק טז) "ותמלא" ולא כתיב "ותשאב" כדכתיב אחר כך (פסוק כ), אלא שלא היתה צריכה רק מלוי: