גור אריה על בראשית ב:ח

במזרחו של עדן נטע הגן. כלומר פירוש "מקדם" הוא במזרחו, לא כמו שתרגם המתרגם 'מלקדמין', שאם כן קודם שנברא אדם נברא הגן, וקשיא דלעיל (פסוק ה) משמע שקודם שנברא האדם לא היה עץ בארץ, שנאמר "וכל שיח וגו'", ואין לחלק דווקא עץ האדמה לא נברא, לפי שהוא צומח על ידי מטר, אבל עצי הגן שהם נטועים בידי הקב"ה, אפילו קודם שהיה המטר היו צומחים, שהרי עצי הגן נקראים גם כן עצי האדמה, כדכתיב סיפא דקרא (פסוק ט) "ויצמח ה' אלקים מן האדמה וגו'", ולמעלה כתיב (פסוק ה) "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ" משמע שלא היה שום עץ באדמה קודם שנברא האדם. ועוד דדוחק לפרש "ויטע" וכבר נטע קודם שנברא האדם, דלשון "ויטע" משמע אחר שנברא האדם, שכתוב לפניו (פסוק ז) "וייצר ה' אלקים וגו'":

וא"ת והרי כבר כתוב. אף על גב שמקום הקושיא הוא למעלה (פסוק ז) אצל "וייצר" (קושית הרא"ם), מכל מקום כתב זה כאן דלפירוש התרגום שפירש "מקדם" – 'מלקדמין' לא קשה, דגם כן נוכל לפרש "וייצר" וכבר יצר, והכי פירושו – וכבר יצר האדם כמו שכתוב למעלה "ויטע ה' גן בעדן וישם שם האדם", ובא לומר שמיד שנברא האדם שם אותו בגן עדן, ולא קשיא הרי כבר כתיב "וייצר". אבל השתא שאין לפרש "מקדם" – 'מלקדמין', מפני שהיה צריך לפרש "ויטע" – כבר נטע, ואין זה במשמעות המקרא, אלא "ויטע" פירוש עתה נטע, ואם כן צריך לומר גם כן "וייצר" כמשמעו, ולא וכבר יצר ה' אלקים, וקשיא והלא כבר כתיב "ויברא" (לעיל א, כז):