גור אריה על במדבר ז:פד

הם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסול. ואם תאמר, ולמה כתב שלא אירע בהם פסול יותר מבכל הקרבנות שהקריב אהרן ביום השמיני למלואים . ויש לומר, דבא לומר דקרבנות הנשיאים היו חביבין על השם יתברך כמו שאר הקרבנות שצוה השם, דאותם קרבנות היו נשמרים מפסול כיון שהשם יתברך צוה על הקרבתם, והם חובה, היה שומר אותם מפסול. אבל בהני דברים שהקריבו הנשיאים, הוה אמינא כיון דלא ציוה מתחלה השם יתברך עליהם, ואין זה אלא דרך נדבה , אין צריכין שמירה מפסול, דאם יקריבו – יקריבו, ואם לא יקריבו – אין חובה להקריב, לכך כתב שלא אירע בהן פסול, שהשם יתברך היה שומר אותם מפסול, דהוי גם כן אלו קרבנות כמו שהיו חובה, דראוים היו אלו הקרבנות להקרבה ביום זה, כמו שהתנדבו הנשיאים בחכמתן: