גור אריה על במדבר ז:יג

סלת למנחת נדבה. דאין לומר מנחת נסכים השייכים לקרבנות , דאם כן הוי להזכיר גם כן הנסכים . ועוד, דאין להזכיר המנחה עד שיזכיר הקרבן, והוי ליה להקדים הקרבן ואחר כך המנחה, לפי שהמנחה הוא לפי הקרבן; שלשה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל (להלן כח, יב) :