גור אריה על במדבר ה:יח

סותר קליעת שערה. כדתניא בפרק קמא דסוטה (ח. ), "ופרע את ראש האשה" מלמד שהוא מרבה בגלוי השער שלה, דהיינו שיסתור את קליעת שערה . ולפיכך כתב "ופרע את ראש", ולא כתיב 'ופרע ראשה', אלא "את" לרבוי אתא :

היא שער ניקנור. פירוש, מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה מותר להשקות שם הסוטה . ומה שכתוב "לפני ה'", היינו מפני שעומדת תוך השער של עזרה הוי "לפני ה'" . ונקרא 'שער ניקנור', מפני שאיש אחד ושמו ניקנור עשאו לדלתותיו, כדאיתא במסכת יומא (לז ע"ב) :

כדי ליגעה וכו'. דאין לומר שנתן על כפיה משום תנופה, כמו "על כפי אהרן ועל כפי בניו" (שמות כט, כד) דמלואים , דהכא אי אפשר לומר לתנופה, דאם כן לא הוי ליה להיות ניתן על כפיה אלא אחר השבועה שהשביע אותה, ובא להקריב קרבנה (פסוקים יט-כה) היה ראוי להיות ניתן על כפיה, אלא לכך נותן מיד על כפיה כדי ליגעה:

המרים על שם סופם וכו'. דאם לא כן, למה היו מרים. ואף על גב דקאמרינן בגמרא (סוטה כ. ) שנותן שם עשב מר, מפני שכתב "המרים" (קושית הרא"ם) , אפילו הכי מדכתיב "המרים" בה"א הידיעה, משמע שכך הוא ידוע , ולא נמצא בכל מקום שנותן בו דבר מר, ולפיכך אמר שנקראו "מרים" על שם סופן, ולפיכך אמר "המרים", שהם מרים לה כאשר נזכר בסוף הפרשה (פסוק כז). אבל בגמרא מקשה למה הוצרך למכתב כלל "המרים", אלא לדרוש שנותן בה דבר מר, ותרווייהו שפיר: