גור אריה על במדבר כז:ג

לפי שהיו באות וכו'. פירוש, מה שהוצרכו לומר "והוא לא היה בעדת קרח", ולא הוי להו לומר רק 'אבינו מת בחטאו' , אלא משום דצריכין לומר "בחטאו מת" ולא החטיא אחרים עמו, וזה היו צריכין לומר, שאילו היה מחטיא אחרים עמו לא היה להם חלק בארץ, כי לא היה למתלוננים חלק בארץ, וכן לעדת קרח (ב"ב קיח ע"ב). ואם היו אומרים "בחטאו" לבד, לא היה משמע כלל בחטא עצמו, רק היה משמע חטא מה שעשה, יהיה שהחטיא אחרים עמו או לא החטיא אחרים עמו, לפיכך אמרו "והוא לא היה בעדת קרח וגו' כי בחטאו מת", דהשתא משמע שפיר בחטא עצמו, ולא בחטא אלו. ולא קשה, דאם כן לכתוב "והוא לא היה בעדת קרח", ולא לכתוב "כי בחטאו מת". דהוה אמינא בעדת קרח לא היה, אבל בחטא אחרים היה, שהחטיא אחרים עמו, ולפיכך הוצרכו לומר "כי בחטאו מת". והשתא פירושו "כי בחטאו מת" – שלא החטיא אחרים עמו:

מקושש עצים היה. בפרק הזורק (שבת צו. ). רבי עקיבא יליף בגזירה שוה, כתיב הכא "אבינו מת במדבר", וכתיב התם (לעיל טו, לב) "ויהיו בני ישראל במדבר". ומאן דאמר מן המעפילים היה, יראה דגמר דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י בראשית י, כה), ואין לומר שהיה המקושש, דאם כן הוי ליה למכתב בפירוש שם צלפחד בפרשת המקושש (לעיל טו, לב-לו), אבל במעפילים שהיו הרבה , לא יתכן לכתוב שם צלפחד בפירוש. אבל רבי עקיבא יליף גזירה שוה, והוי כאילו כתיב בפירוש :