גור אריה על במדבר כז:יח

את שבדוק לך. דאם לא כן, הרי לא לקח אותו לו. ומה שאמרה רבקה "וקח לי משם שני גדיי עזים" (בראשית כז, ט), ולא לקח אותם לה , היינו מפני שהיה בעצת רבקה, שייך "וקח לי" , אבל כאן לא שייך כלל "קח לך". וכן הא דכתיב (ירמיה ה, ה) "אלכה לי אל הגדולים", "הגשם חלף הלך לו" (שיה"ש ב, יא), מפני שעיקר המעשה הוא בו, שייך "הגשם חלף לו", וכן "אלכה לי" , אבל כאן לא היה למשה כלל צורך במעשה , אדרבה, היה רוצה שתהיה הגדולה לבניו (רש"י פסוק יז) :

תן לו מתורגמן וכו'. פירוש, כי הסמיכה בכל מקום הוא רשות , שנותן לו לנהוג כבוד, וזהו הסמיכה לדון ולהורות . ומפני שהוקשה לו, שאי אפשר לומר שנתן לו רשות בלבד, דזה פשיטא, בודאי יתן לו רשות , אלא פירושו שיתן לו מתורגמן שידרוש בחייו, כדי שלא יהיו אומרים שלא היה יכול להרים ראש בימי משה: