גור אריה על במדבר כז:יג

הא אם קדשתם אותי כו'. הביא זה הפסוק כאן, אף על גב שהוא בפרשת האזינו (דברים לב, נא), דרצה לפרש מה שכתב חטא משה "כאשר מריתם פי" (פסוק יד), לא בשביל גנאי שלו, דאין דרך הכתוב לספר בגנאי של צדיק , אבל הוא לכבוד ושבח שלו, לומר שלא היה בהם חטא אחר זולת זה שהיה ראוי למות עליו (ר' שבת נה ע"ב). ובפסוק שבכאן אין מוכח זה, דיש לפרש אותו "כאשר מריתם פי ה'" היה זה גורם שעל ידי זה אתם מתים, שבזה נתמלאה הסאה , ואין כאן ראיה שלא היה בהם חטא רק זאת בלבד. לכך מביא הכתוב שאמר (דברים לב, נא) "על אשר לא קדשתם וגו'", ובפסוק זה מוכח בפירוש דלא מת אלא על עבירה זאת, שהרי "על אשר לא קדשתם" משמע דוקא על חטא זה, 'הא אם קדשתם לא הגיע זמן שלכם וכו". ואם כן גם כן כאן פירושו "כאשר מריתם", כלומר בשביל חטא זה הגיע לכם המיתה, ולא בשביל דבר אחר: ‎ויש לומר גם כן, כי הביא פסוק של פרשת האזינו, לומר דגם כן בפרשת האזינו נזכר המיתה , דכתיב (שם) "על אשר לא קדשתם אותי", ויותר יש ראיה ממה שהזכיר ג' פעמים תמיד סרחונם , ממה שהזכיר ב' פעמים בלבד , לכך מביא קרא של פרשת האזינו לכאן, לצרפו עם המקרא שבכאן. ופירוש הכתוב כך 'הא אם קדשתם אותי וגו" , דעיקר קרא אתא לשבח משה ואהרן, דלא היה בהם אלא זאת, ואם היו מקדשים – לא הגיע הזמן ליפטר: ‎ואם תאמר, דכאן משמע דאם היו מקדשים לא הגיע זמנם ליפטר, ובפרשת וילך משמע בהדיא , דאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (דברים לא, ב), מה [תלמוד לומר] "היום", 'היום מלאו ימי ושנותי' (ר"ה יא. ), ואם כן הגיע זמנם ליפטר . ויש לומר, דמלאו ימיו ושנותיו מה שראוי להיות חיות לפי טבעו, אבל לא מלאו ימיו ושנותיו מה שראוי להיות לפי צדקותיו אם לא עשה החטא, ועכשיו שחטא – העמידו על חיי טבעו, לא על ידי זכותו. ופירוש זה נכון :