גור אריה על במדבר כד:ח

בתוקף רום שלו יאכל הגוים שהם צריו. פירוש, שהכתוב מחובר "כתועפות ראם לו יאכל גוים צריו". שאין לפרש מילתא באפי נפשיה "כתועפות ראם", שכוחו של הקדוש ברוך הוא כתועפות ראם לו , זה הדבר אמר למעלה (כג, כב) "כתועפות ראם לו" (רש"י שם), ואם כן למה חזר וכתב פה "כתועפות ראם לו". אלא לומר לך שהקדוש ברוך הוא בתקפו ובגבורתו הגדולה, שהוא תועפות ראם, "יאכל גוים צריו" :

אונקלוס תרגם כו'. רש"י דחק התרגום לפרש "וחציו ימחץ" על חלוקת ארצם . ולפי דעתי כי אונקלוס פירש כך הכתוב; "יאכל גוים צריו", כמו שתרגם 'יכלון בני ישראל נכסי עממיא'. "ועצמותיהם יגרם", כי העצם עיקר שעומד עליו האדם , והוא רמז על המלכים . ולכך תרגם 'ובביזת מלכיהון יתפנקון'. ולשון "יגרם" פירושו שבירה, כמו שפירש רש"י ז"ל. "וחציו ימחץ" רוצה לומר חץ של ישראל ימחץ הצרים. ומפני שהחץ הוא נכנס תוך האדם בכח יותר , נאמר זה לתוספת, שכל כך תהיה גבורה שלהם, עד שירשו את ארצם. ותמיד הגבורה הגדולה נאמר בלשון קשת וחץ , לפי שצריך לזה גבורה יתירה. ולכך מפרש אותו אונקלוס על שירשו את ארצם, שהוא דבר אחרון; שיהרגו אותם, וירשו את ארצם: ‎ועוד, דכתיב "יאכל גוים צריו", דהיינו לשון אכילה, נאמר על שיאכל נכסיו. וכן "ועצמותיהם יגרם", שדרך לאכול את העצם, שהרי דימה אותו לארי ולביא . אבל "וחציו ימחץ", שלא נאמר רק שיהרוג אותם, נאמר זה על ירושת ארצם. ולא שייך בזה אכילה, כי הנחלה עומדת לעולם . לכך תרגם 'יכלון בני ישראל נכסי עממיא ובביזת מלכיהון יתפנקון', אמר 'יתפנקון' אצל מלכות , שיש להם תפנוקי מלכים, אבל "וחציו ימחץ" אינו נאמר רק שיהרגו אותם וירשו ארצם :