לשון צווי הוא. כלומר, ואינו לשון עתיד, כמו "וקבותו לי משם" (פסוק כז) , דכאן בודאי לשון צווי , אבל לקמן (שם) אצל "וקבותו לי משם", צריך לפרש דהוא לשון עתיד, משום דקאי על "אולי יישר בעיני האלקים וקבותו לי משם", ואי אפשר לפרש רק בלשון עתיד, כדלקמן (אות כה):