גור אריה על במדבר יט:כב

הטמא הזה שנטמא במת. פירוש, שאין רוצה לומר "וכל אשר יגע בו הטמא" בכל טמא איירי , כדמשמע לישנא "וכל אשר יגע בו הטמא", שזה אין ענינו לכאן, שכל הפרשה אינה מדברת רק בטומאת מת. ומה שהוצרך להוסיף 'שנטמא במת', שלא תאמר דקאי על הטמא הנזכר בסמוך לו, דהיינו "והנוגע במי נדה יטמא עד הערב" (פסוק כא), דזה אינו, דמכיון שנוגע מי נדה עצמו אינו טמא רק טומאת ערב, לא יתכן שיעשה כיוצא בו – שהנטמא ממנו יהיה גם כן טמא טומאת ערב, ויהיה האב והתולדה שוים, דהא כתיב "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב" . אלא על טמא מת קאי, שיהיה טמא הנוגע בו טומאת ערב, וטמא מת טמא שבעה (פסוק יא) :

והנפש הנוגעת בטמא מת. פירוש, ולא אתא קרא רק להוסיף שיהיה גם כן האדם מקבל טומאה מן טמא מת, ולא תאמר "והנפש הנוגעת" שנגע במי שנטמא בטמא מת , דזה אינו, דהא כתיב "וכל אשר יגע בו הטמא יטמא", אפילו אוכלין ומשקין, ואין אוכלין ומשקין מטמאין אדם , אלא מפני שבכתוב הראשון דיבר באוכלין וכלים שנגע בהן טמא מת, קאמר הכא "והנפש הנוגעת" 'בו בטמא מת' יטמא גם כן עד הערב: