גור אריה על במדבר יט:יד

בעוד שהמת באוהל. דאין לומר שהאוהל הוא טמא לעולם, אף על גב שיצא המת מן האוהל, זה אינו, דקרא דכתב "וכל אשר באוהל" היינו שהיה באוהל בשעה שיש שם מת, דאם לא כן , היינו "וכל הבא אל האוהל", אלא "וכל אשר באוהל" היינו שהיה באוהל בשעה שמת , והכי נמי "כל הבא אל האוהל" היינו בשעה שהמת שם. והא דלא כתב "כל אשר באוהל" לבד, ולמה צריך לכתוב "כל הבא אל האוהל", דהוי אמרינן דוקא אשר יהיה באוהל המת בשעת יציאת הנפש, דקרא קאי על "זאת התורה אדם כי ימות באוהל", דהיינו שימות המת , לכך נכתב "כל הבא" אפילו אחר כך. וכדי שלא תאמר אפילו הבא אחר שיצא המת, כתב "כל אשר יהיה באהל", דמשמע בשעה שהמת שם, ומכח שניהם נלמוד: