גור אריה על במדבר יח:ד

אני מזהיר אתכם על כך. דאם לא כן, מה ענינו לכאן, שפרשה זאת כולה לאהרן וללוים נאמרה על תקנתן של ישראל (רש"י פסוק א), ובזה אין תקנה לישראל. דודאי גם ישראל היו יודעים שלא יקרבו אליהם, ומכח זה היו אומרים "האם תמנו לגוע" (לעיל יז, כח), ולפיכך על כרחנו צריכין אנו לפרש הכתוב שהוא מזהיר הלוים שיהיו הם מזהירים ישראל שלא יקרב זר. והא דאמרינן בפרק הנשרפין דקרא דהכא אזהרה שלא יקרב זר , היינו מדכתיב "וזר לא יקרב אליכם", והוי למכתב 'ושמרו משמרת אהל מועד אשר לא יקרב איש זר', והוי קאי על הלוים בלבד, מאי "ולא יקרב זר", שמע מיניה דאישראל קאי , לכך פירש המקרא שהלוים מצווים שיזהירו את ישראל שלא יעברו ישראל הלאו של "ולא יקרב זר":