גור אריה על במדבר יח:יח

הוסיף לך הוייה אחרת. כלומר מיתורא ד"לך יהיה" , דמשמע שיהיה לכהן, לומר לך שהרשות ביד כהן לאכלו בשני ימים ולילה אחד, שלא תאמר ליום ולילה. והקשה הרא"ם, דהא פירש רש"י "שנה בשנה" לקמן בפרשת ראה (דברים טו, כ) שאם שחטו בסוף שנה נאכל בשנה אחרת, והיינו אותו יום שהוא בשנה אחרת, למד על הקדשים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד , ואם כן למה לי למכתב "לך יהיה": ‎ויראה לי, דאי מקרא דהכא הוה אמינא דוקא היכי ששחטו בתוך שנתו מותר לאכול אותו לשני ימים ולילה אחד, אבל אם שחטו בסוף שנה, כיון דמצוה להקריבו תוך שנתו כדלקמן (רש"י שם), גם כן מצוה לאכול אותו באותו שנה, לכך כתב "שנה בשנה", [ד]מותר לאכול בשנה השניה. ואי כתב "שנה בשנה" , הוה אמינא שמצוה לאכלו לשני ימים ולילה אחד, כלשון הכתוב "תאכלנו שנה בשנה", משמע שמצוה לאכול ממנו כל שני ימים , לכך כתב "לך יהיה", ללמדך שנתן לו במתנה, אם ירצה לאכול אותה מותר לו לאכול לשני ימים ולילה אחד . אף על גב דבספרי יליף לה בשלמים דאין צריך לאכול ממנו בב' ימים, מדכתיב (ויקרא ז, טז) "והנותר ממנו יאכל" , שמא בעי קרא לשלמים, וצריך קרא לבכור, דלא ילפינן מהדדי , לכך בעי קרא בבכור דאין מצוה לאכול בשני ימים: ‎אבל פירוש זה אין צריך , דבבכורות פרק עד כמה (בכורות כז ע"ב) אמרינן בהדיא דהנך תרי קראי "לך יהיה" 'הוסיף הויה אחרת' הוא אליבא דרב, והך קרא ד"לפני ה' תאכלנו שנה בשנה" הוא אליבא דבי רב, והתם מתרץ קראי ד"לך יהיה" אליבא דבי רב , וקרא ד"שנה בשנה" אליבא דרב . ורש"י כתב בפרשה זאת אליבא דרב, ובפרשת ראה כתב אליבא דבי רב . לכך קאמר (רש"י) כאן 'בא רבי עקיבא ולימד', לומר דלאו אליבא דכולי עלמא הוא, ורבי עקיבא כרב סבירא ליה: