גור אריה על במדבר טו:לד

לא היו יודעין באיזה מיתה. הקשה הרא"ם, אם כן ש לא היו יודעין באיזה מיתה , היה להם לדון אותו בחנק, דסתם מיתה בחנק הוא (סנהדרין סוף נב ע"ב) , ולמה היו מסופקין. ותירץ הרא"ם, דשמא הוקש שבת לעבודה זרה, ומה עבודה זרה בסקילה (דברים יז, ה), אף שבת בסקילה . ואין זה נכון, דלא הוקש שבת לעבודה זרה, רק ששניהם שקולים ככל המצות (רש"י פסוק מא) , ואין ענין זה שיהיה מחלל שבת כעבודה זרה לענין מיתה. אבל לא קשיא מידי, דלא אמרינן סתם מיתה בחנק אלא מיתה הכתובה בתורה סתם אחר שנחתמה התורה, ועדיין לא היתה התורה נכתבה עד סוף ארבעים שנה , ולפיכך לא נוכל למילף שהוא בחנק, דשמא עדיין יתפרש בתורה שיהא מיתה אחרת, ואינה חנק. דטעמא מאי סתם מיתה בחנק – כיון דלא פירש, שמא עדיין יתפרש, שהרי לא נגמרה התורה עד סוף ארבעים שנה :