גור אריה על במדבר יד:ט

ושוב אל תיראו. פירוש, שאין "אל תמרודו" ו"אל תיראו" שני דברים, דאם כן לא היה צריך להם לומר "אל תיראו", שכבר אמר "סר צילם מעליהם", אלא פירושו "אל תמרודו", ואם תעשו כך – "אל תיראו" :

נאכלם כלחם. לא שהם בעצמם לחם, שאין זה שייך:

וזהו איוב. מפני שאמר בלשון יחיד "סר צילם" . בשלמא לעיל דכתיב (יג, כ) "היש בה עץ" בלשון יחיד, פירש (רש"י שם) אפילו יש בה עץ צדיק אחד מגין עליהם , אבל "סר" – בלשון יחיד – משמע אחד בלבד, ומה בכך אם אחד סר בלבד, הלא יש אחרים, ותירץ, דרמז הוא על איוב, אותו אחד כבר סר מעליהם, שהוא היה צדיק גדול, והיה מגין . ועל אחרים לא הקפידו, שלא היו כל כך צדיקים להגין:

דבר אחר צלו של מקום כו'. כי לפירוש הראשון קשה, דלא יתכן לשון "סר", דמשמע מעצמו סר, כמו הצל שסר מעצמו , ובמיתה לא יתכן לומר "סר", לפי שהמיתה על ידי שמים היא, ו'הוסר' מיבעי ליה: