גור אריה על במדבר יד:כא

לשון שבועה. ואינו סיפור דברים , דאם כן למה לי לומר "חי אני":

הרי זה מקרא מסורס. פירוש, כאילו כתב "וימלא כבוד ה'" באחרונה, וכל הפסוקים (כב, כג) "כי כל האנשים אם יראו את הארץ" לפני זה, ואחר כך "וימלא כבוד ה' את כל הארץ", שלא ימותו בפעם אחת, כמו שמפרש . ונראה שטעות נפל בספרים, וכך יש להיות הגירסא; "חי אני" 'לשון שבועה הוא, כשם שאני חי כך אקיים להם , וכבודי ימלא את כל הארץ, כי כל האנשים אם יראו את כבודי, הרי זה מקרא מסורס וכו". וכך הגירסא בספר הרמב"ן. אבל הגירסא שבספרים שלנו; 'כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ , כך אקיים להם'. ומשמע דמה שהוא אומר 'וכבודי ימלא את כל הארץ' הוא מן השבועה שנשבע בחייו וכבודו, שהוא ימלא כל הארץ. ולפי זה אין צריך לומר שהכתוב הוא מסורס, אלא כסדר . לכך נראה שהנוסחא טעות היא: ‎ויש לתרץ הגירסא, שרש"י לא אמר שפירוש הכתוב "וימלא כבודי את כל הארץ" אתא לשבועה כאילו נשבע בחייו ובכבודו, דאם כן הוי למכתב 'וכבודי מלא כל הארץ', אבל מדכתיב "וימלא כבודי את כל הארץ", לא אתא רק לומר שכבודו ימלא במה שלא ימית אותם פתאום, כמו שמפרש רש"י אחר כך . רק שבא לתרץ מה שלא נכתב הכתוב כסדר, דהוי למכתב "וימלא כבוד ה'" באחרונה , אלא שגם השבועה עליו קאי, כשם שאני חי וכבודי מלא את כל הארץ – כך אקיים להם . והמקרא לא להכי אתא, דאם כן הוי למכתב 'וכבודי מלא כל הארץ', כדפרישית: