גור אריה על במדבר יא:י

על עסקי משפחות וכו'. ותימה, איך בכו עתה על העריות שנאסרו להם כבר, ומה ענינו לכאן . ויש לתרץ, דלא קשה מידי, דעכשיו בכו על כל התאוות הגופניות שהפרישן הקדוש ברוך הוא, ואמרו (פסוק ה) "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" 'מן המצות' (רש"י שם), שלא היינו דואגים מן המצות, והיינו אוכלים ושותים בלא דאגת המצות , ועל הכל מה שהיה להם התאוות בעריות , והפריש הקדוש ברוך הוא אותם מהם, ולפיכך היו מתאוננים עתה עליהם. ופירוש פשוט הוא: