גור אריה על במדבר י:כט

חובב הוא יתרו שנאמר וכו'. אבל מקרא דהכא אין להביא ראיה – דכתיב "חובב בן רעואל המדיני [חותן משה] וגו'", דהוה אמינא ד"חותן משה" קאי על "רעואל", אבל השתא דכתיב (שופטים ד, יא) "ומבני חובב חותן משה", שמע מיניה דיתרו הוא חובב . ומדכתיב "חובב בן רעואל", אם כן רעואל לאו חותנו הוא, והא דכתיב (שמות ב, יח) "ותבאנה אל רעואל אביהן" כו':

על שם שייתר וכו'. ובפרשת יתרו כתב (רש"י שמות יח, א) 'שבעה שמות היו לו', נתבאר בפרשת יתרו, עיין שם :

נוסעים אנחנו אל המקום מיד. דאם לא כן , הוי ליה למימר 'הולכים אנחנו אל המקום', דלשון 'נסיעה' משמע שהוא נוסע ממקום שהם בו אל המקום אשר הם נוסעים אליו – מסע אחד :

אלא שחטאו במתאוננים וכו'. צריך עיון, דהא רש"י סבירא ליה דחטא הראשון היה קברות התאוה (להלן יא, לד), כמו שיתבאר בסמוך (אות לג) , ואם כן הוי ליה למכתב 'אלא שחטאו (במתאוננים) [במתאוים]'. וכן פירש רש"י בפרק כל כתבי (שבת ריש קטז. ) בתוך שלשה ימים לנסעם התאוו האספסוף תאוה . שמא סבירא ליה לרש"י דחטא הראשון של "התאוו תאוה" (להלן יא, ד) לא היו נענשין עליו עד שנשתרשו בחטא, שחטאו שני פעמים . ולמד רש"י זה מדהקדים הכתוב חטא מתאוננים (להלן יא, א) , שמע מינה שהוא הגורם שלא יכנסו לארץ מיד :

וכסבור שהוא נכנס. אף על גב שכבר אמר לו ה' בסוף פרשת שמות (שמות ו, א) "עתה תראה" 'ולא את העשוי לשלשים ואחד מלכים' (סנהדרין קיא. ) , ואם כן ידע שלא יכנס (קושית הרא"ם), הרי תירץ רש"י בעצמו שהגזירה עדיין לא נגזרה, והיה סבור שהגזירה תתבטל: ‎ואף על גב שהוא בעצמו היה אומר "תביאמו ותטעמו" (שמות טו, יז), נתנבא שלא יביאם לארץ, אלא אחר יביאם (רש"י שם). וכן אמר "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג), [ביד] מי שסופו להכניסם לארץ (רש"י שם), כל זה אמר כשהיה מדבר עם השם יתברך, שכיון שידע שיש עליו עונש שלא יכניסם לארץ , היה מדבר כפי העונש שהוא עתה בו. ואין לעבד המדבר עם המלך, שענשו בדבר מה, לומר שאין חש לאותו עונש. לכך כל מקום שהיה מדבר עם השם יתברך היה מדבר כפי העונש. אבל כשהוא מדבר אל יתרו, דהיינו עם בני אדם, כיון שלא נגזרה הגזירה, דהיינו שלא נתפשטה הגזירה ונגלה, רק העונש הזה אצל השם יתברך, ולפיכך היה סבור משה רבינו עליו השלום שתתבטל. רק עם השם יתברך, שעונשו אצלו, היה מדבר עמו כפי העונש אשר ידע משה רבינו אשר הוא אצל השם יתברך. כלל הדבר, במקום שהיה עונשו – היה מדבר כפי העונש, ובמקום שלא היה עונשו, שלא נתפשטה הגזירה ונגלה כלל, ובשביל שלא נתפשטה הגזירה היה סבור לבטלה , לא היה מדבר כפי העונש. ובפרשת חקת (להלן פ"כ אות ח) יתבאר יותר, עיין שם :