גור אריה על במדבר א:א

באחד לחודש מפני חיבתן וכו'. יש מקשים , למה לא פירש זה על "שאו את ראש" (פסוק ב), דהוא עיקר מקומו . ויש להשיב לשאלתם, שבא ליישב דלא לכתוב "באחד לחדש [השני]", שלא בכל מצוה ומצוה נכתב מתי נאמרה ובאיזה חדש ובאיזה יום , ותירץ 'מפני חיבתן מונה אותם כל שעה', והשתא שפיר כתב "באחד לחדש [השני] בשנה השנית", להודיעך שמספר הזה מיד היה, ונמנו ג' פעמים בשנה אחת. והיינו דקאמר 'מפני חיבתן מונה אותן כל שעה', שהרי כשיצאו ממצרים בט"ו בניסן מנאן (שמות יב, לז), וכשנפלו בעגל בי"ז בתמוז מנאן , באחד באייר חזר ומנאן, וזהו החיבה. ואי לא כתב כאן באיזה שנה ובאיזה חדש היה, לא ידענו שהיה הכל בשנה אחת . ואף על גב שרש"י פירש בפרשת כי תשא (שמות ל, טז) שאפילו במנין אחד הוי חיבה, 'משל לרועה וכו" , מכל מקום יותר חיבה כשמנאן כל שעה משמנאן פעם אחת בלבד . ואף על גב דכל מנין ומנין היה לצורך – כמו מנין הראשון , ואם כן מה חיבה יש במה שמונה אותם כל שעה , מכל מקום כיון שמנאם פעם אחת, דרך לסמוך אחר כך על האומד, שאף על גב (שחסרו) [שהוסיפו] או שפחתו, אי אפשר שיהיו פוחתין או מוסיפין הרבה, ואין צריך למנות, וזהו החיבה, שאינו סומך על האומד:

באחד בניסן הוקם המשכן. ואם תאמר, והלא לא כשבא להשרות שכינתו מנאן, אלא אחר כך, באחד באייר (קושית הרא"ם). ויש לומר, כיון ד באחד בניסן הוקם המשכן (שמות מ, יז), כל זמן שלא היה עדיין חודש מזמן שהוקם המשכן לא נקרא שהוא שורה במשכן עם ישראל, כדאמרינן במסכת נדרים נדר מיושבי העיר אסור בכל מי שדר שם חודש אחד. ובחודש אחד נקרא דירה, לכך כששרה שכינה ביניהם שלושים יום – מנאם: