מורה נבוכים, חלק א' מג

׳כנף׳ – שם משותף, ורוב שתופו מצד ההשאלה. הנחתו הראשונה – לכנפי בעל החיים הפורח: ״כל צפור כל כנף״, ״כל צפור כנף אשר תעוף בשמים״.

ואחרי כן הושאל לכנפות הבגדים וזויותיהם: ״על ארבע כנפות כסותך״.

ואחרי כן הושאל לקצוות המיושב מן הארץ ופאותיה הרחוקות ממקומותינו: ״לאחוז בכנפות הארץ״, ״מכנף הארץ זמירות שמענו״.

ואמר איבן גנאח, שהוא יבוא גם כן בענין ההסתר דומה לערבי אשר יאמר: ׳כנפתֻ אלשי׳ – בענין ׳הסתרתיו׳; ואמר בפרוש ״ולא יכנף עוד מוריך״ – ולא יסתר ממך ׳מוריך׳ ולא יתעלם – וזה פרוש נאה. וממנו אצלי ״ולא יגלה כנף אביו״ – לא יגלה סתר אביו; וכן: ״ופרשת כנפיך על אמתך״ פרושו אצלי: פרוש סתרך על אמתך.

ולפי זה הענין אצלי הושאל ׳כנף׳ לבורא ית׳ וכן למלאכים כי המלאכים אינם בעלי גופות לפי דעתנו, כמו שאבאר. ואמרו: ״אשר באת לחסות תחת כנפיו״ פרושו: אשר באת לחסות תחת סתרו. וכן כל ׳כנף׳ שבא במלאכים ענינו – הסתר. הלא תתבונן אמרו: ״בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו״ – כלומר: שסבת מציאותו (רצוני לומר: המלאך) נסתרת נעלמת מאוד – והוא: ׳פניו׳; וכן הדברים אשר הוא סבתם (רצוני לומר: המלאך), אשר הם ׳רגליו׳ – כמו שבארתי בשתוף ׳רגל׳ – הם גם כן נעלמים; כי פעולות השכלים נעלמות – לא יתבאר ענינם אלא אחר למוד; וזה לשתי סיבות מצדם ומצדנו – רצוני לומר: חולשת השגתנו וקשי השגת הנפרד מצד אמיתתו. ואמנם אמרו: ״ובשתים יעופף״ והנני עתיד לבאר בפרק בפני עצמו, למה יחסו תנועת העופפות למלאכים.