נוסחת הגר״א על מסכת שמחות ד

האמור בתורה שכהן מטמא להן אבל מתאבל עליהן על:

אחותו ועל אשתו:

אין מתאבל אלא על:

ולא אונן ולא וכו':

ור' יהודה אומרים מטמא ר' יוסי ור׳׳ש:

ר"מ ור׳ יהודה ור׳ יוסי אומרים יטמא ר"ש אומר:

היה:

אלו:

ר׳ ישמעאל אומר רשות ר"ע אומר:

ר׳ יוסי אומר עד ג' ימים:

אחר שנסתם הגולל לטמא לו:

את:

דבר:

כבודו:

כהן שהוא מטמא או שנכנס לבה"ק הז"ל ארבעים כ"ג שמטמא למת:

נכנס למדורות העובד כוכבים ולבית:

וחותם ומעלה בערכאות שלו ואפי' יוצא מעורר עליה:

ויוצא ללמוד תורה ולישא אשה אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ממי ללמוד אבל יש לו ממי ללמוד אין יוצא ר׳ יוסי אומר אפי׳ יש לו ממי ללמוד יטמא שלא מכל אדם זוכה ללמוד מעשה ביוסף הכהן שהלך אצל רבו ללמוד תורה ויצא:

לעצם כשעורה מאביו ואין מטמא לאבר מן החי מאביו ר"י אומר בתחילה אין מטמא על אבר מן המת מאביו אבל (ונראה דל"ג מן אמרו לו עד סוף ההלכה):

אמר לו כשתניח בו כחוט השערה הודיעני וחתכה:

בי:

כה"ג ונזיר ר"א:

בכהן משוח ומרובה בגדים יטמא מרובה בגדים. מרובה בגדים ומשוח שעבר יטמא מי שעבר. מי שעבר והממונה יטמא הממונה. הממונה ומשוח מלחמה:

כרם:

לרבואות עונות בשעה שלא נתכוונתי עאכ"ו כשהיה ר׳׳ע זוכרו היה: