גנזי יוסף צב

שרץ דכתיב ולא שייך שלא יהא הבא מכחו חמיר ממנו וא"כ מנ"ל לגמרא לדרוש שיטמא משקה ולא כלי מק"ו הא האי ק"ו נוכל לדרוש שלא יטמא משקין ואימא דאינו מטמא משקין אלא כלי וע"ז השיב דא"כ משקה נמי לא יטמא אוכל מהאי ק"ו וא"כ אין מטמא כלום ר"ל דכלים פשיטא שאין מטמא שלא יהא הבא מכחו חמיר ממנו וע"כ דאין מטמא כלום וא"כ גם אוכל אין מטמא כלום דהני ק"ו שקולים הם ועוד דהשתא כשנעשה ק"ו אאוכל נימא ומה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא לא משקה ולא כלי כ"ש אוכל שאינו מטמא אוכל ואזיל ליה מדרש יטמא יטמא מאוכל וממשקה ומסיק הבעה"מ אלא כל היכי דאיכא תרי ק"ו דסתרי אהדדי לא דרשינן ולא חד מינייהו ואתי לי' בתורת טעמא שאין טמא עושה כיוצא בו ודרשינן להו גבי כלים ע"ש ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה ואי ס"ד וכו' דהכתיב לקמי' מהאי קרא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ולאו מק"ו וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א עד דהא תלמודא לא עביד האי ק"ו ר"ל ואי לא אפשר למילף בלא האי ק"ו לא הוי שתיק תלמודא מניה:

(שם) במהרש"א פרש"י בד"ה משקה שמטמא וכו' אלא וכו' כצ"ל, וע"ש עד ומהרש"ל לא הבין מפרש"י כן ולענ"ד גם כוונת מהרש"ל כן ור"ל דהכא א"א לסיים כמו במשקה דהא אוכל הבא מחמת שרץ כתיב ויש ט"ס במהרש"ל וצ"ל הבא מחמת שרץ מי כתיב ומהרש"א לא הוסיף אלא אפילו לטמא אחרים ואפשר גם כוונת מהרש"ל כן ע"ש:

(שם) גמרא ההוא חומרא דמשקין הוא וכו'. לכאורה קשה מזה אמ"ש מהרש"א לעיל בשם בעל המאור דאפשר ללמוד ק"ו דמשקה לא יטמא אוכל ומה אוכל שמטמא משקה אינו מטמא אוכל וכו' הא הא דאוכל מטמא משקה משום חומרא דמשקין הוא וצ"ל דס"ל לבעה"מ דהיכי שצריך להזכיר בהק"ו דמשקה אין מטמא משקה לא שייך לומר דחומרא דמשקין הוא דהא לא מהני לקבל טומאה ממשקין וכקו' התוספות ד"ה ומהו ולא קאמר בגמרא דחומרא דמשקין הוא אלא אהק"ו דגמרא שאינו מזכיר הא דאין משקה מטמא משקה ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה וכי תימא וכו' ה"מ למילף וכו'. עיין במהרש"א וצ"ל מ"ש התוס' בדבור שאח"ז ולעיל דיליף וכו' עדיפא מזה כתבו דלא מצי למילף כלל ודו"ק:

(שם) ד"ה ומה מחוסר כפורים וכו' דמחוסר כפורים כשלישי וכו'. עיין במהרש"א עד דמחוסר כפורים אינו רק כשלישי ולא הבינותי דלר"ע לפי מה דבעי לומר דחמישי פסול בקודש אמרינן נמי דרביעי פסול בתרומה וע"כ מחוסר כפורים הוי ולדידי' רביעי מדאינו פוסל בתרומה אע"ג (דבדף י"ט ע"א) כ' מהרש"א ברש"י ד"ה א"ל אם דאע"ג דלא הוי בשלישי רק שלישי הוי ילפינן חמישי בקודש היינו לפי האמת דר"ע לא יליף ק"ו מט"י מ"מ צריך לפירכא דמה למחוסר כפורים שכן אב הטומאה למ"ד דהיכי דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו ולמ"ד דאמרינן דיו אפילו מיפרך ק"ו באמת א"צ לפירכא זו ובלא"ה אין חמישי בקודש משום דיו אבל למאי דבעי למילף שיש חמישי בקודש ולא פריך שכן אב הטומאה ע"כ יש רביעי בתרומה מק"ו דט"י ודו"ק:

(שם) ד"ה למדנו וכו' וה"מ למדרש וכו'. עיין במהרש"א עד וצ"ל לשיטת רש"י וכו' נ"ל דמה שהכריחו לומר כן דאל"כ למה לו לומר למדנו שלישי בקודש מן התורה נימא מק"ו דט"י אע"כ אי הוי אתי מק"ו דט"י הוי אמרינן דיו אע"ג דמיפרך ק"ו ולא הוי אתי רביעי בקודש ודו"ק:

דף י"ט ע"א) רש"י ד"ה א"ל אם איתא וכו' וס"ל טומאה עושה כיוצא בה וכו'. עיין במהרש"א עד כמו שכתב ותדע וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה פסל וכו' דא"כ הו"ל ששי ושביעי וכו'. המ"ל שהרי טבול יום אינו מטמא אלא פוסל וא"י לטמא אחרים וחדא מינייהו נקיט:

(שם) ד"ה אלמא קסבר וכו' דגחלים ולבונה וכו'. וצ"ל דמ"ש מהרש"א (דף ט"ו ע"ב) ברש"י ד"ה ור' יוסי דמשכחת לה שלישי דאורייתא ע"י עצים ולבונה היינו שחזר בו רש"י מדבריו דכאן וכמ"ש התוס' שהוגה בפירושו אבל קודם חזרה ע"כ הי' צ"ל התם כר' ירמי' ואכתי לא נגזר דמשקין יהיו תחלה. ומדבריהם מדברי ר' חנינא א"נ שנטמא בכלי שנטמא במשקין כמו שפירש"י אליבא דר"ל ור' יוסי ס"ל דאין למדין איסור מטומאה ופליג גם בז' ודלא כר' יוחנן ודו"ק:

(שם) ד"ה שאין טומאת וכו' א"כ מאי פריך וכו'. נ"ל דר"ל דלמא גזירה דכל הפוסל קודם גזירת כלים נשנו והא דתנן הספר והידים וכו' הוסיפו גם ידים של היסח הדעת ביום שגזרו על הכלים ובתירוצם ס"ל דע"כ הך דכל הפוסל דהיינו שנגעו בשני אחר בו ביום נשנה דכשנגעו בראשון דמי להיסח הדעת ונגזר בפעם אחת וע"כ דכשנגעו בשני נגזר אח"כ וכמ"ש מהרש"א ע"ש:

(שם ע"ב) ד"ה ונימא וכו' וי"ל דר"ע וכו'. ותמהני מאור דאי לא ניחא לי' לומר שתקנו שיהיו דכן משום טומאת כלים לחוד וכמ"ש מהרש"א א"כ ס"ל דבאמת מטמאין כלים וא"כ מאי פריך ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש הא באמת יש טומאת כלים במקדש ועוד ק"ל דתקשה ליה אמאי הסכין טהור לכן נ"ל דקושייתם הא כבר העיד על משקה בית מטבחיא דכן ומאי אשמעינן ר"ע ותירצו דר"ע לא ס"ל כלל עדות זו לכן הוצרך להשמיענו זה ואין נראה לו לומר שגם ר"ע ס"ל עדות זו לענין טומאת כלים ולכן לא הוצרך להשמיענו ודו"ק:

(שם) וגזירה דידים לקודש וכו'. ר"ל ידים של היסח הדעת או כשנגעו בראשון גזר בהו שלמה לקודש ובו ביום הוסיפו לתרומה ואין זה מ"ש בדבור שלפני זה כל הפוסל את התרומה מטמא ידים לקודש דהיינו שנגעו בשני דההוא ודאי אח"כ נגזר וכמ"ש לעיל:

(שם) וא"ת מנא לי' וכו'. נ"ל דר"ל דמה שאמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש לא יליף מעדותו של ר"ח סגן הכהנים שהוא הי' קודם י"ח דבר ואי מעדותו היינו יכולין לומר דבי"ח דבר גזרו על ידים גם במקדש אלא ר"ע מעצמו משמיענו זה שלא גזרו גם בי"ח דבר על הידים במקדש לכן הקשו שמא על הכלים גזרו באמת בי"ח דבר גם על הכלים:

(שם) וי"ל דאם איתא וכו'. עיין במהרש"א עד שכתבו כאן ומ"מ ר"ע וכו' כצ"ל. ומ"ש שם דאימא ר"ע קודם י"ח דבר הוי הלשון מגומגם דפשיטא דר"ע הי' אחר שמאי והלל שגזרו י"ח דבר אלא שהקשו דלמא הך גזירה לא הי' בי"ח דבר אלא אחר ר"ע ותירצו דידוע שהי' בי"ח דבר וי"ח דבר קדמו לר"ע וכוונת מהרש"א שיתרצו לעיל דאי נימא דגזירת כלים אחר ר"ע הי' ה"ל למתני בשום מקום דהשתא אחר גזירה הסכין טמא ותירץ דקושטא היא וכו' דיכול להיות דקושטא הוא שגם אחר ר"ע כשגזרו על הכלים לא גזרו במקדש והסכין טהור ומ"מ ר"ע לא נקיט כלים שבימיו גם בחוץ היו טהורים לכן הוצרכו לתירוצם דלעיל:

(שם) גמרא אמר רב אשי וכו' נ"ל דלפ"ז צ"ל הא דאמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש לא מהא יליף אלא ענין בפ"ע היא ונ"ל דזהו כוונת רש"י שכ' לעיל זכינו זכות וטובה וכו' [ועיין פ"י מ"ש בזה] דלכאורה משמע דלשון זכינו היינו שלמדנו מהא דלעיל כמו בכ"מ זכינו לדין ולפ"ז לא א"ש מסקנא דהכא לכן פירש זכינו זכות וטובה וכו' וזה שייך אפילו למסקנא דהכא ולית ליה דרבא דאמר הנח לטומאת סכין דמשמע דמפרש דר"ע מהא דלעיל למד