גנזי יוסף צ

לא תלינן ב' טעותים. ועיין במהרש"א ולענ"ד ס"ל להתוס' דאם היינו יכולים לתלות הטעות בשניהם אע"ג דודאי לא הוי קטלינן לי' מספק מ"מ לא הי' נקרא מוכחשת אלא ספק ונקטו בכה"ג דאע"פ שהם מוכחשים מ"מ מוזמים לא יהיו ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ולהך לישנא וכו' אפילו טעה וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם מה שהקשו וע"ע במהר"ם עד והמקשה אאי הכי דפריך בתר הכי סמיך ונ"ל דר"ל דמקשה לרבא אליבא דר"י א"ה בה' נמי נוכל והוצרך לתרץ גם אליבא דרבא חמץ לכל מסור אכן לענ"ד משמעות הגמרא דלרבא לא ידעינן סברא זו דחמץ לכל מסור עד שתירגמא אביי אליבי' ורבא גופי' לא ניחא לי' בסברא זו ותירץ בע"א ולאביי דס"ל סברא זו לר"י אליבא דרבא לא מסתבר שיפלגו ר"מ ור"י בסברא זו דלא אשכחן דפליגי אלא בשיעור השעות וא"כ ע"כ גם ר"מ ס"ל כן וא"כ מאי משני לר"מ בה' חמה במזרח ובז' חמה במערב ובשית הוצרך לומר משום דיומא בקרנא קאי ואמאי לא סגי לי' בטעמא דחמץ לכל מסור ונלע"ד דאע"ג דאליבא דר"י ודאי ידע סברא דבחמש חמה במזרח ובז' במערב דאיהו אמרה בברייתא מ"מ אליבא דר"מ לא ידעי דס"ל סברא זו ומה שהקשה אח"כ לרבא אליבא דר"י בד' לא ניכל הוא כעין קושיא אחת עד א"ה בה' נמי ניכל והוי כמו ממ"נ ואפשר שזהו ג"כ כוונת מהר"ם במ"ש והמקשה אאי הכי וכו' ר"ל המקשה דפריך לרבא אליבא דר"י בד' נמי לא ניכל וחסר איזה תיבות בדבריו ודו"ק:

(שם) ד"ה אימתי וכו' ועוד שעת ביעורו וכו'. נ"ל דר"ל לעיל (דף י' ע"ב) ובשעת הביעור ומסתמא גם שעת ביעורו דברייתא דהכא פירושו כן:

(שם) רש"י ד"ה משום שינויא דשנינן וכו' לכל מסור הוא א"נ וכו'. עיין מהרש"ל ולפי פירושו משמע דצ"ל א"כ במקום א"נ ולענ"ד נראה דמ"ש רש"י אלא משום דחמץ לכל מסור רמז אליבא דאביי דצ"ל כן ואע"ג דהקושיא לא הזכיר אליבא דאביי קיצר בדבר וחדא נקיט ומ"מ בהתירוץ כ' גם אליבא דאביי וא"נ קאי אליבא דרבא ודו"ק:

(דף י"ג ע"א) תוס' ד"ה מאי לאו וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א ונלענ"ד ליישב דגבי אלמנה ודאי תרתי קשה להו אבל גבי יתמי לא מצינו אלא דבב"ד יכול ליקח לעצמו אבל למכור לאחרים שלא בב"ד לא מצינו לכן א"א להקשות אלא חדא דבב"ד יכול ליקח לעצמו לכן תירצו דאלמנה דמוכרת שלא בב"ד משום חינא אבל ביתמי אה"נ דאסור למכור שלא בב"ד ואח"כ כתבו וגבי כיסתא דיתמי וכו' ר"ל דקושיא זו גם גבי כיסתא דיתמי קשה ועל שניהם תירצו דהיינו דוקא בדיעבד ואח"כ כתבו א"נ וכו' ותירוץ זה שייך גבי פקדון דוקא אבל גבי אלמנה ע"כ נבא לתירוץ א' או אפשר שגם נכסי יתומים שביד האלמנה הוי כאלו הב"ד הפקידו בידה וקאי תירוץ זה ג"כ לשניהם:

(דף י"ד ע"א) ד"ה דאיכא משקין וכו' ולפירושו צ"ל וכו' נ"ל דר"ל דבלא פיר"ת הייתי אומר דשפיר אסיק אדעתי' שאוכל מטמא אוכל מדרבנן אלא דס"ד דשלישי דרבנן על שני דאורייתא לא הוי הוספה והמתרץ השיב שגם זה הוי הוספה והקשה מהרש"א דהי"ל להקשות לפי סברא דהשתא אמתניתין בתרומה ונ"ל דר"ל דבלא פיר"ת ל"ק דהא ודאי פשיטא ליה דטומאה דרבנן על טהורה לגמרי הוי הוספה אבל לפיר"ת דס"ד דלא מקבל טומאה אפילו מדרבנן היה יכול להקשות אתרומה ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ואלו הכא וכו' כדמסיק ר"י וכו'. לקמן (דף י"ח ע"ב):

(שם) ד"ה אפילו וכו' ופסקינן בהקומץ רבה וכו'. אכן הרמב"ם פ"ט מה' טומאת אוכלין פסק דלא כר"ש שזורי וע"ש בכ"מ ובש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק ז' ובהגמי"י פ"א מה' תפילין א"ק ס' ובת' ב"ח סי' קי"ג ודו"ק:

(שם) ד"ה התם פסול וכו' תדע וכו'. עיין מהר"ם ודבריו אין מובנים לכאורה ונ"ל לפרש דבריו דבקושיא כ' ר"י כדקמדמי בסמוך וכו' דפשיטא ליה להגמרא דאיסור דרבנן כפסול דרבנן וא"צ לימוד לזה וגם לא נלמד זה מדבריהם כלל וע"ז כתבו אח"כ תדע דלא אמרינן דילפינן מדבריהם דאיסור כפסול ואיכא שום לימוד לילף כן מדבריהם וע"ז שפיר מקשינן התם פסול וטמא וכו' ודוקא אד"א כפסול ולא אד"ר דא"כ גם ר' יוסי אע"ג דס"ל דוולד הטומאה דאורייתא וליכא למילף דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דרבנן דאפשר דוקא משלישי דאורייתא מותר לעשות שני דרבנן מ"מ לילף דאיסור כפסול ועכ"פ מותר לעשות מאיסור דרבנן שלישי דרבנן דלא מוסיף מידי (ומ"ש מהר"ם מאד"ר שלישי דרבנן משום ר' יוסי נקט הכי דלדידי' ליכא למילף להוסיף על איסור ופסול ושלישי דרבנן אבל לר"מ אה"נ דילפינן גם להוסיף] אע"כ דלזה א"צ לימוד כלל ולא נלמד מדבריהם דאיסור כפסול אלא פשיטא הוא והדרא קו' ר"י לדוכתה וע"כ כתירוץ ר"י דבא למילף דמותר לקלקל בדרבנן כמו בדאורייתא והא ליכא למילף לר' יוסי ואח"כ כ' מהר"ם דאל"כ ר"ל אם לא נפרש דבריהם כן אלא שכתבו תדע דא"א למילף דרבנן אדרבנן מדאורייתא אדאורייתא מדלא יליף כן לר' יוסי הא לר' יוסי ליכא למילף כלל והוא כקושיית מהרש"א ומה שסיים להקשות דהוי כמו תדע מן הקושיא ר"ל דאין זה ראי' אחרת רק כקושייתם לר"מ ומה לי לר"מ ומה לי לר' יוסי ועיין במהרש"א שהרגיש בזה ודו"ק:

(שם) בטבול יום דבית הפרס וכו'. עיין במהרש"א מה שהקשה ונלענ"ד ליישב דר"ע מיירי אליבא דאמת בכל בית הפרס בין דאורייתא בין דרבנן אבל אם ירצה להוכיח מדר"ע נוכל לומר דבט"י דאורייתא מיירי ולכן לא יכול לומר דהא הוסיף ר"ע דא"כ הי' לו לפרש בהדיא ודו"ק:

(דף ט"ו ע"א) ד"ה ולד טומאה דרבנן וכו' ולפירש"י וכו'. נראה דלא מסתבר להו לומר דר"מ מוקי לר"ח באופן אחר מר' יוסי אלא במה דמוקי לה ר"מ ע"כ פשיטא להו דבהכי מיירי דאל"כ ליכא למילף מידי דדלמא לא מיירי בהכי וע"כ גם ר' יוסי מוקי לה בהכי וכלי שנטמא במשקין לכ"ע דרבנן ואמאי לא יליף ר' יוסי ג"כ מדר"ח אע"כ ס"ל דאין למדין איסור מטומאה ודו"ק:

(שם) הקשה ר"י וכו'. עיין במהרש"א עד ולא ניחא להו למימר וכו' נ"ל דר"ל דלכאורה לא ניחא להו לומר כן עד דמתרץ ר"י אח"כ דנטמא בעצים ולבונה והיינו כתירוץ רש"י שם וכמ"ש מהרש"א שם ע"ש. וע"ע במהרש"א עד ולר"מ ל"ק להו דשלישי דרבנן וכו' כצ"ל משמע דר"ל דר"י מוקי לה ע"י משקין ור"מ מוקי בלא משקין אלא ע"י אוכלין וק"ל דאם נבא לומר דר' יוסי מפרש דבריהם באופן אחר מדר"מ א"כ לא היו צריכין לומר לעיל לפירש"י דר' יוסי לא יליף איסור מטומאה אלא דר' יוסי לא מפרש דבריהם בכלי שנטמא במשקין וע"כ פסיקא להו דר"מ ור' יוסי פשיטא להו במאי מיירי דבריהם ולכן הוכרח רש"י לקמן לומר דמדבריהם מדברי ר"א ור' יהושע ולא ניחא לי' לומר דר"מ מפרש שלישי דרבנן ע"י אוכלין אבל כאן דקיימינן דמדבריהם היינו מדר"ח קשה ושוב מצאתי בצל"ח שעמד בזה] ודוחק לומר דאע"ג דלא משמע להו לעיל לומר דר"מ מוקי בכלי שנטמא במשקין ור' יוסי מוקי כשנטמא בטומאה דאורייתא מ"מ כאן ניחא להו לאוקמא לר' יוסי ע"י משקין ולר"מ בלא משקין דמקרי גוונא חדא ויותר נ"ל דכוונת מהרש"א דלולי דברי ר' יוסי לא הוי ק"ל לר"מ אבל כיון דע"כ צריך לאוקמא לר' יוסי ע"י משקין באמת גם לר"מ קשה טפי דהוי שני דרבנן ולפי התירוץ שכתבו ע"י עצים ולבונה צ"ל דר"מ ס"ל דלא מהני בהו חיבת הקודש למימני בי' ראשון ושני מדאורייתא אבל רש"י לקמן לא ניחא לי'