גנזי יוסף עג

תוספות יו"ט שכ' בשם הב"י ס"ס שצ"ט שהוא לאו דוקא דאדרבה בעיגול הוי לכל צד בשוה אלפים ובמרובע יש בזויות יותר מאלפים אכן הב"ח שם סס"ד מיישב דברי רש"י והעולה מדבריו ששני עניינים יש כשמודד ממקום אחד בעיגול אלפים יש אלפים לכל צד בשוה ובמרובע יש בזויות תרי חומשי יותר וכן כשמודד מזויות העיר אלפים למזרח ואלפים לדרום ומותח חוט מזה לזה בעיגול יהי' בכ"מ אלפים ובמרובע יהי' בזויות יותר אבל כשמודד מאמצע כותל מזרח אלפים למזרח צריך למתוח החוט בכל אורך כותל מזרח בשוה כמדידה מרובעת שאם ימדוד משם בעיגול יהי' בקצה הדרומי ובקצה הצפוני של כותל מזרחית פחות מאלפים ע"ש וצ"ל דמשמע לי' לרש"י דהמשנה מיירי מזה ולא מריבוע הזויות שגרס במשנה ועושין אותן דהיינו התחומין יהיו מרובעין ור"ל כשנמדוד תחום כותל מזרחית יהי' לו זויות ולא מרובע ממש כמ"ש רש"י אח"כ וכן תחום ארבע רוחות וזה טעם הב"ח שהגי' במשנה אותן ובדין ריבוע הזויות הוא מחלוקת ר"ח בן אנטיגנוס וחכמים (בדף מ"ט ע"ב) ובדין משנתינו גם ר"ח בן אנטיגנוס מודה וצ"ל דמ"ש במשנה שיהא נשכר הזויות היינו שלא יפסיד ודו"ק:

(שם) גמרא סימן וכו' בדוד ויבן. נ"ל דצ"ל בדורו לבן והוא סימני מימרות של ר' יוחנן שמנה עשרה ימים י"ב תלמידים כשהיינו לומדין ר' אושעיא ברבי בדורו לבן של ראשונים:

(דף נ"ד ע"א) רש"י ד"ה אימתי שמחה וכו' בזמן שיודע וכו' ד"א וכו'. פי' ראשון שייך על ל"א בגמרא בזמן שדבר בעתו ופי' ד"א שייך על לישנא קמא בגמרא בזמן שמענה בפיו ועיין במהרש"א בח"א:

(שם) ד"ה מזוג במים. הציון לגמרא הוא רק תיבת מזוג ותיבת במים היא פירש"י ומ"ש רש"י אח"כ רב יוסף וכו' הוא דבור וענין בפ"ע:

(שם) ד"ה שמסרחת וכו' לשון זה וכו'. עיין מהרש"א בח"א ולענ"ד אפשר עוד לומר שאינו מקפיד על מאכלו ומלבושיו כשאי אפשר לו אינו מתבטל מלימודו בשביל זה אבל כשאפשר לו מקפיד ודו"ק:

(דף נ"ה ע"א) ד"ה עגולה וכו' רביע וכו'. לא הבינותי דמרובע יותר על העיגול רביע היינו כשמודד סביבו דמרובע של ב' על ב' עולה סביבו ח' ועיגול של בע"ב אין סביבו אלא ו' דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג"ט וכן כל השטח יש בשטח של בע"ב ד' פעמים אמה על אמה ועיגול של בע"ב אין בתוכו רק ג"פ אמה על אמה כדלקמן (דף נ"ו ע"ב) אבל כשמודד האלכסון קיי"ל כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא לב' הקרנות והיינו חומש לכל קרן וכשיוצא דרך קרן העיר אינו משתכר אלא חומש וכדאמרינן לקמן (דף נ"ו ע"ב) העיר משתכר ת' אמה לכאן וכו' ודו"ק:

(שם) ד"ה פחות מד' אלפים וכו' נדפס ציור כזה $ציור בספר$ ואין לו מקום כאן וצ"ל לעיל בד"ה דמרבעא:

(שם) ד"ה ומאי קמ"ל וכו' עיירות הן מאי אשמועינן וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה עיר וכו' אלא בפגום אחד. לא הבינותי דבפגום אחד ג"כ הו"מ לאשמעינן דבר זה ואין סברא לומר דס"ל להתוס' דבפגום אחד דהוי עשוי כמין גאם לא איכפת לן אפילו הוי יותר מאלפים בין זה לזה ועיין בריטב"א בשם המפורשים ונ"ל דכוונתם כיון דברייתא לא איירי אלא בפגום אחד דהוי כמין גאם ור"ה רצה למנקט רבותא דאפילו בולט מב' צדדים דמיחזי טפי כעיר אחת וכמ"ש הריטב"א לכן נקיט בעשויה כקשת ודו"ק:

(שם) ד"ה פחות וכו' נראה דה"ה וכו'. ע"ל (דף ס"א ע"א) בד"ה עיר העשוי' ומ"ש שם בעזה"י. והציור הוא בטעות וצ"ל כזה $ציור בספר$ (דף נ"ו ע"א) רש"י ד"ה ואין תקופת תמוז וכו' וסימן אזגי ואטד וכו'. א' של אזגי ר"ל תחלת שעה א' שהוא זייגר ששה וא' של ואטד ר"ל שיעבור שעה א' דהיינו זייגר שבעה ומחצה עד חצי שמינית וכן שאר אותיות של הסימן הכוונה על סוף השעה ההוא ודו"ק:

(שם) ד"ה ואין בין וכו' וקשה לר"י וכו'. דבריהם מבוארין דלא משמע להו לחשוב לעולם מזייגר ששה תחלת הלילה וכן תחלת היום כמו שאנו חושבין ויהי' א"כ בתקופת תמוז מתחיל היום אחר כמה שעות ביום והלילה כמה שעות קודם הלילה ובתקופת טבת בהיפך אלא משמע להו דלעולם הלילה מתחיל מתחלת הלילה ועד"ז סובב הולך כל דבריהם ודו"ק:

(שם) וגם בז' ומחצה וכו'. עיין במהרש"א עד שעות קטנות ואנן משלימין וכו' כצ"ל. ולענ"ד גם כוונת מהרש"ל כדברי מהרש"א ע"ש ודו"ק:

(שם) לא משכחת לה הא דאמרינן אין תקופת ניסן וכו' היא הגהות מהרש"ל וכוונתו משום שהיא המוקדם בגמרא וכעין וכו' אבל גירסא ישנה הי' אין תקופת טבת וכצ"ל במהרש"א ועל גירסא זו ביאר דבריו ומ"ש שהקושיא יותר חזקה מתקופת טבת היינו משום שהיא עשרה שעות וחצי משא"כ תמוז אינו אלא ז' וחצי ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה מפני וכו'. עיין במהרש"א ודבריו אינם מובנים לענ"ד חדא מ"ש דד' חומשין באורך ולא ברוחב וכי נמדוד התחומין לצד אחד ארוך ולצד אחד קצר והלא התחומין שוים לכל צד וא"כ איך אפשר באורך ולא ברוחב ועוד תמהני איך יבא עי"ז אלפים מצומצמים תינח אם נמדוד אלכסון של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח ואח"כ נוסיף ד' חומשין בשוה באורך יהי' אלפים מצומצמים אבל אנן כשנמדוד הקרן ברוחב אלף ותכ"ח ובאורך אלף ותכ"ח וד"ח יהי' האלכסון אלכסון של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח וד"ח ולא יתוסף ד' חומשין בשלימות וגם הב' חומשין של כל אמה מן האלף ותכ"ח אמות לא יהיו בשלימות וכמו שהאריך בזה התוספות יו"ט בפ"ה דכלאים במשנת הנוטע ירק דבמרובע ארוך לא יוסיף האלכסון ב' חומשין ע"ש וכן לענ"ד דברי מהרש"ל נכונים וכוונת רש"י אלף ותכ"ח וד"ח על אלף ותכ"ח וד"ח כמו שהגי' הב"ח ובאמת א"צ אלא ג' חומשין בקרוב כי להאלכסון של ג' חומשין יתוסף שש חומשי חומשין ונעשה מה' חומשי חומשין חומש ויהי' ד' חומשין וחומש של חומש ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה פלגא הוי וכו'. עיין במהרש"א עד דמוקי לה בעיר דהוי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה כמה וכו' כדפ"ה. לקמן (דף נ"ז ע"א) ד"ה ה"מ הוא:

(שם) ד"ה אביי וכו'. עיין במהרש"א עד ודברי מהרש"ל בזה אינם מבוררין ולענ"ד מהרש"ל אסבר לן טעם הדבר דהא לעיל ג"כ חשבנו העיר בעיגולא לא נשאר לנו כלום וכאן נשאר ריבוע של העיר ומפרש דלעיל חשבנו העיר עם התחומין נמצא שלא הי' יתר בתחומין רק מה שחסר מן העיר והושלם זה בזה אבל כאן שאין חושבין רק התחומין קשה להו שפיר דכיון שחסר הריבוע מן העיר ואותו החסרון הי' יתר בתחומין לא הי' מגרש ריבוע מהם כחשבון שכתב מהרש"א ודברי מהרש"ל מבוררין היטב ודו"ק:

(דף נ"ז ע"א) רש"י ד"ה והא איכא וכו' קרנות העיר אוכלין וכו'. עיין במהרש"א עד רביע מל"ו אלפי וכו' כצ"ל. ולענ"ד נראה לתרץ דניחא ליה לרש"י לפרש שזה היפך הפסוק וע"כ נותנים להם המגרש ג"כ בריבוע וקשה להנך תירוצים דמוקי לה בעיגולא אבל לפירוש מהרש"א משמע דניחא לי' שאין נותנים להם לקרנות אלף מגרש ולא ק"ל אלא דלא הוי רביע ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אלא וכו' ונראה דלחייא בר רב וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לומר דהמקשה ג"כ חש להך קושיא דלתני בין זה לזה וידע