גנזי יוסף סא

שם דה"ה פחות מטפח והתוס' קצרו ונקטו רישא דמלתא ע"ש:

(דף י"א ע"א) ד"ה חצר וכו' פשיטא דמהני צה"פ וכו' לא הבינותי דהא לא בעינן צה"פ במחיצה אחת ואפשר דכוונתם במפולש ומ"ש אמחיצה אחת היינו משום דממחיצה ששם הפתח לא מיירי דודאי ניתר בלחי או קורה במבוי ובחצר בשני פסין ולא נשאר אלא מחיצה אמת ומהני בה צה"פ או כוונתם לר' יוסי דבעי לחי רוחב ג' מהני צה"פ אע"פ שאין הלחיין רחבין ג' וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה איפכא ודו"ק. ועיין במהרש"א עד וכה"ג כתבו התוס' לעיל (דף ה' ע"ב):

(שם) ד"ה מה יתר וכו' שכן פרצתו בארבע וכו'. ר"ל למאן דס"ל כן (בדף ה' ע"ב):

(שם) ד"ה אילימא וכו' והשר מקוצי וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד גם להשר מקוצי קשה מפסי ביראות ומשיירא אע"ג דלרב יוסף לא מועיל צה"פ לפרוץ מרובה היינו לרב ומ"מ קשה אמתניתין ומ"ש עוד מהרש"א דהרא"ש הקשה בפשיטות לפי המסקנא לכל הפירושים לא הבינותי דלפי' ריצב"א גם למסקנא מיירי דוקא בשתי מחיצות ולק"מ ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה הכא וכו' והשתא וכו'. נ"ל דלאו דוקא דה"ה אי נימא התם ע"ג הכא מן הצד ג"כ יתיישב גם לר"ל והתם דאמר גם לשבת מיירי על גבן והכא דאמר לשבת לא מיירי מן הצד וא"צ לומר הא דידי' הא דרבי' ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה אביי וכו' ל"א וכו'. דלולי פירושא דאביי ה"א דטעמא דרבנן דחוקקין להשלים והוי כנוגעין אבל לאביי דרבנן ס"ל אין חוקקין להשלים ע"כ א"צ נוגעין כ"כ הריטב"א ע"ש:

(דף י"ב ע"א) תוס' ד"ה ור"נ וכו'. בת"י לר' רחבים ג' וכו' כצ"ל:

(שם) בתוס' אלא כר' אתיא וכו'. ר"ל והא דאמרינן וסבר לה כר' יוסי דוקא רב אדא בר אבימי ס"ל כן אליבא דר' אבל שאר אמוראים ס"ל דר' לא ס"ל כר' יוסי ודו"ק:

(שם) ד"ה וכי תימא וכו' פירוש למה אטעייה וכו'. נ"ל דר"ל אמאי נקט דבארבעה הוי רוב דופן הא לא צריך לא ארבעה ולא רוב דופן ודו"ק. ובגליון ואם היינו גורסים בבציר מארבעה סגי ר"ל דלא היינו גורסים למה לי ארבעה וכו' אלא בבציר מארבעה סגי ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה הב"ע וכו' וריב"ן מפרש וכו'. עיין במהרש"א ודבריו אינם מובנים לי דהיכי דלא קיימו מחיצות לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כדלקמן (דף י"ז ע"א) וכ"כ מהר"ם ע"ש אכן גם דברי מהר"ם אינם מובנים לענ"ד דהיכי דנשארו גידודי ודאי לא חמיר נפרצה בשבת מנפרצה בע"ש דמה לי אם לא היו מע"ש אלא גידודי גבוהים עשרה ובשבת כיסה אותם המים ומה לי כשהיו מע"ש מחיצות גמורות ובשבת נפרצו ונשאר גידודי גבוהים י' והמים כיסה אותם וכי משום שהיו מחיצות יותר מע"ש גרע אלא נלענ"ד דנפרצה מע"ש לאו דוקא אלא ר"ל דהפירצה יכול להיות אפילו בע"ש אלא דהמים ע"כ מיירי שבאו בשבת ואז אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כיון דקיימי גידודין ודו"ק:

(שם) בת"י ואע"ג דהכא אמר דבעשר א"צ כלום והתם בעינן אפילו בעשר וכו' כצ"ל. ור"ל דרב יהודה (בדף פ"ו) ס"ל דאפילו בעשר בעינן שיראו ראשי קנים. ומ"ש דאיכא למיחש וכו' דדוקא בפרצה הוי בעשר כפתח ואיכא היכרא אבל בין שתי חצרות אפילו בעשר חיישינן דלמא אזיל דלי לאידך גיסא. וה"ה שהי' יכול להקשות דהתם המחיצה עשויה לשם מים ואפ"ה בעינן שיראו ראשי קנים ועיין מהר"ם ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה הכשירו בקורה וכו' בין לקולא בין לחומרא. משמע לכאורה בין שיהי' רה"י לקולא ובין שיהי' רה"י לחומרא אבל אינו מובן דמהו רה"י לקולא הא גם אם אינו רה"י כרמלית הוא ומותר מדאורייתא לטלטל בתוכו ומתוכו לרה"י ומרה"י לתוכו ונ"ל דכוונתו דהמחיצה הרביעית קולא וחומרא דאם אין לו רק ג' מחיצות הזורק מרה"ר לתוכו פטור והוי קולא ואם יש מעט ממחיצה רביעית הוי חומרא דהזורק מרה"ר לתוכו חייב ועיין בריטב"א ודו"ק:

(דף י"ג ע"א) תוס' ד"ה ע"ז וכו' לא שייך וכו'. עיין במהרש"א אכן לקמן (דף ע"ב ע"ב) בתוס' ד"ה אבל הקשו אמאי אשמעינן דמודו ב"ש ואפשר דמהרש"א מחלק דדוקא בלשון לא נחלקו לא שייך להקשות אמאי דקאמר דמודו ב"ש אבל בלשון בד"א משמע דאשמעינן דין חדש ושייך שפיר להקשות אפילו כה"ג ומ"מ אין דעתי נוחה בזה דמ"מ מנ"ל להתוס' לחלק בזה דהא ראייתם משבת (דף קל"ה ע"א) דפריך הכי והתם קאי אמה שאמר ר"א הקפר שנחלקו ומנ"ל דבלשון בד"א שייך להקשות אפילו אמ"ד לא נחלקו אלא משמע דלא ס"ל כלל חילוק בין מ"ד נחלקו למ"ד לא נחלקו. שוב ראיתי בריטב"א שהביא בשם התוס' קושיא זו על אותו התלמיד וכ' ליישב בשם י"מ דהאי תלמיד אתא לפרש לנו דברי רשב"ג דאמר לעיל (דף י"ב ע"א) דבמבוי פחותה מד"א א"צ כלום דאין ר"ל א"צ כלום ממש, אפילו לב"ה אלא א"צ לחי וקורה לב"ש אבל צריך לחי אלל קורה ולא הבינותי דאכתי רשב"ג גופי' מאי אתי לאשמעינן וע"ק דהא האי תלמיד הוא ר"מ וקשה לומר דר"מ בא לפרש דברי רשב"ג שהי' בדורו כדאיתא בסוף הוריות ומשמע דכשהי' ר"מ תלמיד גם רשב"ג הי' תלמיד וכ"ש דמשום ר' ישמעאל אמר וקשה מאוד דר' ישמעאל בא לפרש דברי רשב"ג ונלענ"ד שבא להורות דלא נימא דדוקא פחות מד"א פליגי ומד"א עד י' מודו ב"ה דבעינן לחי וקורה קמ"ל דאדרבה להיפך משא"כ לקמן (דף ע"ב) א"א לומר דקמ"ל דלא נימא דדוקא בעירוב בא אצלן פליגי דא"כ לא הו"ל לב"ה לומר עירוב אחד לכולן אלא פטורי לגמרי דבית שמניחין בו עירוב א"צ ליתן פת אע"ג דבברייתא שם איתא אם היה עירובן בא אצלן עירוב א' לכולן אפשר לומר דנקיט לישנא דב"ה אבל אב"ה גופא קשה וע"כ דמוליכין עירובן למקום אחר ודאי פליגי לכן הקשו שפיר ובשבת שם אה"נ דמתרץ כן דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ר"ל דאשמעינן דלא נחלקו בחול כפירש"י ודו"ק ועיין בא"מ רפ"ב דנזיר:

(שם ע"ב) ד"ה שיודע וכו' וכי מסיק וכו'. עיין במהרש"א עד שהביא ר"י מדכתיב וכו' כצ"ל:

(שם) ועוד על ק"ו דרבינא וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו ק"ק וכו' ולא הבינותי דלענין מה אין דם נחש כבשרו הא שניהם אין מטמאין ואם ר"ל דאפילו אי הוי בשרו מטמא מ"מ לא הי' דמו מטמא עדיפא להו להתוס' לומר האמת דשניהם אין מטמאין וכמ"ש הרמב"ם בפירוש ספ"ד מה' אבות הטומאה דטהור מכלום. גם מה שהקשה מהרש"א לעיל דה"מ למימר ומה בהמה שאין מטמא במגע בכעדשה נלענ"ד לתרץ דהי' אפשר לומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון דמ"מ לא אתי אלא מכח טומאת כעדשה ודיו כטומאת כעדשה דוקא במגע ולא במשא משא"כ דמו כבשרו אי נימא דכזית מטמא במשא גם דמו מטמא במשא וליכא דיו ודו"ק:

(שם) במשנה כדי לקבל אריח לרחבו. נ"ב ס"א לארכו והוא תמוה דאורך אריח הוא ג"ט כדלקמן בגמרא וגירסא שבפנים עיקר ואולי מ"ש לארכו ר"ל אורך האריח לאורך הקורה ודו"ק:

דף י"ד ע"א) בת"י ד"ה והר"ח וכו' וא"ל אתנייה רחבה כו' דהלכתא רחבה ובריאה וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ועי"ל וכו' וא"כ וכו'. אינו מובן דלרב יהודה לרבנן בעינן בריאה ולר' יהודה לא בעינן