גנזי יוסף נט

נעשה רה"י מדאורייתא לחייב הזורק לתוכו מרה"ר וצ"ל דלרבותא נקט מבוי מפולש דאע"ג דהוי רה"ר דאורייתא מ"מ לאחר שעשה צה"פ בצד אחד נעשה רה"י דאורייתא ע"י לחי או קורה לחייב הזורק לתוכו מרה"ר כנלענ"ד ודו"ק:

(דף ו' ע"א) ד"ה מצדו וכו'. מ"ש מהר"ם דפחות מד' הוי לבוד אינו מדוקדק דדוקא פחות משלשה הוי לבוד ודברי מהרש"א מדוקדקים יותר ע"ש:

(שם) ד"ה רב אמר וכו'. עיין מהר"ם עד בא"ד וגבי מבוי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ולחי וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי קושייתו דגם לרב שפיר נוכל לומר דשני לחיים של צורת הפתח רחבים ונתמעט האויר מי' ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה וכי תימא וכו' וקורה מהני מדרבנן וכו'. עיין במהרש"א עד אבל מדרבנן בין וכו' כצ"ל. ומ"ש דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו ומהני לחי וקורה אינו מדוקדק דמדאורייתא לא בעינן לחי וקורה וכיון דס"ל ב' מחיצות דאורייתא מותר מדאורייתא לטלטל בלא לחי וקורה ומדרבנן בעינן בי"ג לחי וקורה ויותר מי"ג לא מהני גם מ"ש היכי דאין להם ב' מחיצות אינו מדוקדק כ"כ דכשאין להם ב' מחיצות לא שייך לשער הרוחב דהוי הרוחב עד קצה העולם ויותר הי"ל לומר אי אמרינן ב' מחיצות אינו מועיל מדאורייתא כגון לת"ק ודו"ק:

(שם) ד"ה והאמר וכו'. עיין במהרש"א עד דהוי אליבא דר' יהודה וכו' כצ"ל:

(דף ז' ע"א) בת"י ד"ה ומיהו וכו' אבל באדם וכו'. ומ"מ צ"ל דחסרון הגלגולת הוי עם קרום העליון דא"א לומר דהוי בלא קרום העליון אלא דטרפותו משום דסוף הקרומים ליפסק ובאדם הקרומים קשים ואין סופם ליפסק דהא ב"ש וב"ה לענין טומאת אהל מיירי ומטהרי בחסרון גלגולת ומיירי בגוונא דטרפה בבהמה וראינו כמה ב"א שניטל מעצם גלגולתם וחיו אע"כ דמיירי עם נקיבת הקרום ומ"מ צריך באדם חסרון גלגולת ומ"מ צ"ל דמ"ד דבנקיבת קרום העליון לחוד טרפה לא ס"ל וכן לטרפה אחסרון גלגולת דלדידי' לענין טרפה בנקיבת קרום כל שהו בלא חסרון גלגולת טרפה ומ"מ לא ניחא להו לומר דלדידי' מחלוקת ב"ש וב"ה בלא נקיבת הקרום דלא אשכחן דפליגי בפירוש דברי ב"ש וב"ה ודו"ק:

(שם) ד"ה ונהג וכו'. עיין מהר"ם עד דלא הפריש וכו' ועיין בר"ה (דף י"ד) כצ"ל. ועמ"ש שם בעזה"י:

(שם) רש"י ד"ה ומסיים בה וכו'. מה שמצייר בדפוס כזה $ציור בספר$ הוא טעות דבמבוי מפולש מיירי וצ"ל הציור כזה $ציור בספר$ ועיין מהרש"ל ומהר"ם ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה דאי וכו' ולא נקט חצר וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דדברי התוס' כפשטן דל"ל דאיסור דנפרץ לחצר הוא משום מפולש ומשום שנפרץ במלואו דא"כ הוי ניחא טפי למנקט רחבה אבל השתא דנקט חצר ולא רחבה משמע דהאיסור הוא רק משום מפולש ודו"ק:

(שם) לא הוה קמ"ל רב מידי וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל להוסיף על פירושו דבגמרא (דף ח' ע"א) אמרינן דרב משמיענו דאפילו דרסי בה רבים דהיינו שנפרצה כותל השני דדרסי רבים מרה"ר זו לרה"ר זו ואי הוה פתח גמור גם זה פשיטא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ודו"ק:

(שם) ד"ה בעירבו וכו'. לא תירצו בימי רבי יוסף וכו' עיין במהרש"א וכוונתו דאין כוונת התוס' דלתירוץ דכאן בעירבו לא שייך מלתא דרב יוסף דודאי שייך בין אליבא דרב יהודה ובין אליבא דרב דשניהם לא אסרו משום פילוש אלא כוונת התוס' דלפירש"י גם אי רב יוסף ס"ל כדס"ד מעיקרא ולא תירצו בימיו תירוץ דכאן בעירבו א"ש לאפוקי לפיר"י לא שייך מלתא דרב יוסף רק לתירוץ דכאן בעירבו ודו"ק. לא מהני לחי אלא לר' יהודה וכו'. נ"ב דהב"ח מחק תיבת אלא ולא הבינותי (דבדף ו' ריש ע"ב) אמר ר' יהודה עושה לחי מכאן ולחי מכאן וכו' ופליגי רבנן עלי' לכן לענ"ד גירסא שמפנים עיקר ודו"ק:

(שם) והא דלא משני וכו'. נ"ל דר"ל שיתיישב עכ"פ הא דלרב אסור משום פילוש ולרב יהודה מותר אבל הא דלרב אינו אוסר אע"ג דלא עירבו ולרב יהודה אוסר בלא עירבו עדיין לא יתיישב ודו"ק:

(שם) ור"י מפרש וכו'. יש לדקדק לפיר"י מאי קאמר השתא דא"ל רב ששת וכו' מאי חידש ר"ש דרב מיירי בלא עירבו הא המקשה ידע דרב מתרי טעמי אסר חד דלא עירבו ואידך דהוי פילוש דמיירי בצדי חצר ולא חידש המתרץ אלא דרב יהודה מיירי בעירבו ובכלה באמצע רחבה וזה לא שמעינן מדברי ר"ש כלל ולכאורה הייתי ר"ל דר"ש אשמעינן דטעמא דרב דוקא משום לא עירבו ולא משום פילוש וטעמא דנקט נפרצה חצר כנגדו כמ"ש רש"י לרבותא דשריותא דחצר ויתיישב לשון השתא ס"ד שכתבו התוס' במלתא דרב ויתורץ מ"ש מהרש"א דאין זה מדוקדק דלפ"ז יהיה מדוקדק דלמסקנא לא מיירי משום פילוש אבל אין זה נכון דהכל טעמא מאי הא יכול להעמיד מלתא דרב כדקס"ד כיון דע"כ רב יהודה מיירי בכלה לצדי רחבה כמ"ש התוס' למסקנא א"כ ל"ק דרב אדרב גם לא א"ש מ"ש התוס' לקמן דכיון דתרווייהו מלתא דרב מה שסתם כאן פירש כאן והיינו דבמקום אחר פירש דבכלה לצדי החצר אסור משום פילוש לכן נ"ל דלפיר"י קאי מלתא דר"ש גם ארב יהודה וכאן שעירבו ר"ל רב יהודה מיירי בעירבו וחידש דר"י מיירי בעירבו ודו"ק:

(שם) אלא מיירי וכו'. ר"ל דמהא דא"כ הוה כלה לבקעה הי' אפשר לומר דמיירי כאן פחות מסאתים אלא דמתחלה כתבו דע"כ לא דמי ממש לההוא דפ"ב ולא כרש"י שהשוה אותם וא"כ נוכל לאוקמא כאן דאית בה דיורין מדמפליג וכו' ודיורין דרחבה אע"ג דלא הוו דיורין גמורין אסרו דלא גרע מחורבה ולכאורה אפשר לפרש גם ההוא דפ"ב כשיש בה דיורין אלא דהוקפה ואח"כ עשו בה דיורין ולא הוי מוקף לדירה ומ"מ לאסור הוי דיורין ודו"ק (דף ח' ע"א) רש"י ד"ה וכו' כשיש לחיים וכו'. ר"ל כשרוצים בני שני הראשים לתקן וממילא כאן כשבני ראש א' רוצים לתקן צריך לחי בעקמומית ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ולרבה וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א והנה בטור וש"ע סי' שס"ה ס"ג כתבו בפשיטות דחצר מותר אפילו נפרץ נגד פרצת המבוי ונ"ל לפרש דמ"ש רש"י בד"ה תרתי ומלתי' דרב וכו' ר"ל אע"ג דמעיקרא קאמר דמברייתא ה"א דוקא זה שלא כנגד זה ורב קמ"ל דאפילו זה כנגד זה מ"מ לרבה דאמר דרב מיירי זשכ"ז ע"כ לא שמעינן מרב דאפילו זכ"ז אלא הא דשרינן החצר אפילו זכ"ז משום דמסתמא מיירי גם זכ"ז א"כ גם מברייתא יש ללמוד כן וה"ה שהי' יכול לומר שגם החצר אינו מותר אלא זה שלא כ"ז כיון דלא נשמע מדברי רב אלא משום דס"ל להלכה דהחצר מותר אפילו זכ"ז אמר כן ואפשר דמשמע לי' כן מדברי רבה דאמר הא דאמרת לאמצע רחבה מותר דקאי אמבוי דלגבי רחבה לא שייך לחלק בין אמצע רחבה לצדי הרחבה ונ"ל שזהו כוונת מהרש"ל ונתיישב קו' מהרש"א עליו מהא דאמר לעיל אי מהתם וכו' ודו"ק:

(שם) ד"ה כמאן כשמואל וכו'. כ' מהרש"א דהו"מ להוכיח מכאן כרש"י דלרב וכו' ע"ש והנה לפנינו לעיל (דף ו') ברש"י ותוס' לא נמצא חולק על פירש"י לרב ומ"מ התוס' כתבו הוכחות לפירש"י ע"ש אכן הרא"ש שם כ' דר"י חולק על פירש"י וס"ל שגם לרב א"צ כלום בעקמומית והקשה עליו מכאן אבל אח"כ כ' והא ליכא לאקשויי לפיר"י וכו' מבואר דמכאן לא קשה לפיר"י דלרב לא סגי בצ"ה לגדול דמ"מ כל מבואות קטנים הוי עקומים כל א' לחברו ע"ש ודו"ק וע"ש בק"נ אות כ"ג:

(שם) ד"ה ואידך גיסא וכו'. נ"ב איפכא מסתברא