גנזי יוסף מב

בערוגה הפנימית ושמא לא ידקדק בערוגה החיצונה לזרוע ממש בסוף הקרן כולי האי לא חיישינן ולא חיישינן לעיל בד"ה וקים להו פן לא ידקדק אלא היכי שאם לא ידקדק יהי' ודאי איסור אבל היכי דאפילו לא ידקדק אינו אלא גזרה שמא ימלא את הקרנות לא חיישינן שמא לא ידקדק וזהו כוונת מהרש"א מ"ש רק בשניהם וכו' ר"ל שצריך לחוש בשניהם בקרן ערוגה החיצונה הסמוך לפנימית פן לא ידקדק ובערוגה הפנימית שמא ימלא הקרנות. שוב ראיתי דכוונתו דכאן אין חשש רק שלא ידקדק בשנים א' שלא יזרע סמוך לקרן ממש אלא חוץ לקרן ועוד חוץ לקרן לא יזרע לצד חוץ דהיינו רחוק מהפנימית אלא לצד הפנימית וכולי האי לא חיישינן אבל לעיל אם יזרע חוץ לקרן קצת בין למזרח ובין לדרום יש חשש דודאי חוץ לערוגה לא יזרע וצריך ע"כ לזרוע ממש בקרן וזה נ"ל עיקר והתו' תירצו ע"ז דגזרינן שמא ימלא ר"ל שלא ידע לדקדק דאסור לזרוע אלא בקרן ויסבור שמותר לזרוע בכל הרוח כיון שהוא בערוגה אחרת ואין זה דומה לפן לא ידקדק דלעיל דשם פירושו שיהי' יודע שאסור לזרוע אלא בסוף הקרן אלא שלא יוכל לדקדק ולצמצם כנ"ל לפרש וכבר כתבתי בעזה"י לעיל לתרץ קו' מהרש"א בזה ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ולא יהא וכו' זרע גרעין אחד וכו'. נ"ל לפרש מ"ש גרעין אחד כי על השורות שיזרע בערוגות החיצוניות אין חשש דיכול לזרעם מצפון לדרום וכמ"ש בעזה"י לעיל וכל החשש היא על גרעין אחד היא האמצעי שברוח צפון של ערוגה הדרומית ושברוח דרום של ערוגה הצפונית [וה"ה גרעין אמצעי שברוח מזרח ומערב של ערוגה הפנימית וחד מינייהו נקיט] לכן מפרש קו' הגמרא ולא יהא אלא ראש תור על גרעין האחד הזה דעל השורות בלא"ה אין חשש כלל וכמ"ש. ומ"ש אח"כ ראש תור קרי לי' וכו' נ"ל דאינו מפרש כנראה מדברי התוס' [וכן פי' הרמב"ם במשנה] דלא נקרא ראש תור אלא קרן זויות דא"כ אין הבנה לקו' הגמרא דהא לפירש"י לא מיירי כלל כשהערוגות החיצוניות הם כנגד קרן זויות אלא כל סוף שדה נקרא ראש תור ואין חילוק בין אם היא זויות מחודד או רוח שוה לכן הוצרך לפרש אמאי קרי לי' ראש תור ונלענ"ד שכן דעת הר"ש בפ"ב דכלאים מ"ז שכ' וז"ל כגון שדה חטין אצל שדה שעורים ושורה אחרונה של חטים יוצאת ממנה ונכנסת לתוך שדה שעורין מותר מפני שאותה שורה נראה כסוף שדה חטין עכ"ל ולא הזכיר כלל קרן זויות ואפשר גם הרא"ש שכ' שם סוף התלם באלכסון כראש תור וכו' אין כוונתו דבעינן קרן זויות דוקא אלא בא לפרש הטעם אמאי קרי לי' ראש תור וכדברי רש"י ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה והא וכו' ואע"ג דאיכא וכו'. לכאורה אינו מובן דתקשה לי' אמשנה דראש תור והי' נ"ל לפרש דבאמת מקשה על המשנה ובזה נתיישב קו' מהרש"א דמאי קשיא לי' לעיל לרב ע"ש והשתא ניחא דע"כ יודה רב דראש תור מותר דמתניתין הוא וע"כ יתרץ איזהו תירוץ על קו' והא קא מיערבי לכן הקשה על רב ועכשיו מפרש התירוץ. ועוד אפשר לומר דדוקא לשמואל דס"ל דיש ראש תור בערוגה מקשה והא קא מיערבי אבל לרב דס"ל דדוקא משדה גדולה ל"ק לי' דבשדה גדולה לא מיערבי ומ"מ נ"ל ליישב קו' מהרש"א דהמקשה שהקשה על רב ודאי לא ידע לחלק בכך והיינו באמת דמתרץ אין ראש תור בערוגה והוא מטעם דקא מיערבי ומקשה עתה דמשמע לי' דתירוץ דלעיל מוכרח דודאי קא מיערבי ודו"ק:

(שם) בנוטה שורה וכו'. נ"ב בשם הב"ח שהוא דבור בפ"ע והוא ד"א עם ד"ה אמר עולא ואינו מובן כלל ולפי הנראה הוא שייך לדלעיל ואין לו ענין עם ד"ה אמר עולא וכ"כ מהר"ם ונ"ל דמ"ש בשם הב"ח הוא ט"ס וצ"ל שהוא דבור א' עם ד"ה והא וד"ה אמר עולא הוא דבור בפ"ע והוא ד"א עם ד"ה איתיבי' וד"ה אר"י וד"ה הא איכא ודו"ק:

והנה פירש"י שבמשנה הוא בערוגה בחורבה והוי הדין כן בין לרב ובין לשמואל דבערוגה אחת לא גזר רב שמא ימלא את הקרנות דבערוגה אחת לא אתי למטעי או משום שזורע אותה בפעם אחת וכמ"ש הריטב"א ושמואל מוסיף דאפילו בערוגה בין הערוגות מותר לזרוע ה' זרעונים בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן וכפירש"י ומתניתין סתמא קתני שזורעין חמשה זרעונים וממילא נדע דבערוגה בחורבה יכול למלא כל הרוחות עד סמוך לקרן ובערוגה בין הערוגות בנוטה ודו"ק:

(שם) גמרא רב אשי אמר אין עירובו מבטל את השורה. נ"ב בשם מהרש"ל וביטל השורה את הערוגה ואינו מובן דביטל את הערוגה משמע שאסור ובאמת לרב אשי מותר ונלענ"ד שט"ס הוא במהרש"ל וצ"ל וביטל את הערוגה וקאי על דברי רב ששת ובא לפרש מ"ש וביטל את השורה דר"ל את היתר השורה ובטלה השורה את הערוגה ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה על פני כולה שהעביר וכו'. פירושו בזה קשה להבין אמאי לא יהי' ערבוב אפילו נימא דלא הוי עירבוב עם זרעים שבצפון ושבדרום שאלו זרועים ממזרח למערב וזה מצפון לדרום מ"מ יהא ערבוב עם הזרע שבאמצע ומדברי הר"ן בחידושיו משמע שמפרש גם לפירש"י שעשה חריץ וכעין פי' התוס' ע"ש אכן מפירש"י שלפנינו לא משמע כן כלל ובדוחק י"ל דמ"מ כיון שיש שורה שלימה ניכר ולא הוי ערבוב ומ"מ צ"ל שיש קצת הפרש בין שורה זו ובין זרעים שבצפון ושבדרום וכמ"ש רש"י במשנה שיזרע עד סמוך לקרן ולא בקרן שיהי' קצת הפרש בין מזרח ומערב לצפון ודרום גם צ"ל דמ"ש רש"י דרך האמצעי אין ר"ל דרך הזרעים שבאמצע הערוגה ממש דא"כ תתערב זר שבאמצע הערוגה בשורה זו אלא ר"ל דרך אמצע הערוגה מצפון לדרום ומ"מ צריך שיהא נמשך קצת למזרח או למערב ואפ"ה ס"ל לרב אשי דכיון שהוא שורה שלימה באמצע הערוגה לא הוי ערבוב לא עם זרעים שבמזרח ומערב ולא עם הזרע שבאמצע הערוגה ומותר אבל שורות שבצד הערוגה הוי ערבוב עם זרע שבאמצע וצריך הרחקה כמ"ש רש"י במשנה ודו"ק:

(שם) ד"ה ועוגל וכו' וזורע חצי טפח וכו'. לפ"ז קשה הא לא יהי' הפרש בין זרעים שבחצי טפח של ערוגה זו לזרעים של חצי טפח של ערוגה הסמוכה לה אלא ב' טפחים שהם ב' הגבולים וצ"ל דכיון שיש בכל ערוגה עיגול בפ"ע ניכר שכל א' ערוגה בפ"ע ולא הוי ערבוב אא"כ זרע גם הגבולים דאז נתחברו יחד ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה והא איכא וכו' אבל בעגולה אין ראש תור ניכר וכו'. ק"ל דא"כ אמאי מותר לזרוע בקרנות בין לדבי ר' ינאי בקרנות רבוע הפנימי ובין לרב אשי בקרנות רבוע החיצון ולא היה קשה לו אלא שאין הפסק בין ערוגה זו לאחרת אלא ב' טפחים אבל בערוגה זו גופא בין זרעים שבקרנות לזרעים שבעיגול לא מקשה כלל שאין הפרש אלא חומש של ששה טפחים שהוא טפח וחומש וכמ"ש כשזורע יותר מבסוף הקרן וכמ"ש התוס' בדבור שלפ"ז שיהא ג"ט בין זרע קרן זה לקרן זה אלא לא הוי עד העיגול אפילו טפח וצ"ל דמ"מ כיון דאין ראשי העיגול מגיעים אל הזרעים עדיף מראש תור ומותר אפילו בעיגול אבל במרובע מותר ראש תור אפילו נוגע הקרן זויות בשדה שאצלה ודו"ק:

(שם) וגם מה דמדמה לראש תור וכו'. ולפי מ"ש בעזה"י לעיל בפירוש ראש תור לפירש"י לק"מ והתוס' לשיטתם בפירוש ראש תור ודו"ק:

(דף פ"ו ע"א) ד"ה בהשכמה עלה אליבא דר"ע איירי. נ"ל דכוונת התוס' דבזבחים (דף ק"א ע"ב) אמר ג"כ כדאמר מר משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד ולא נודע עיקר מלתי' דרב אדא ב"א היכן לכן כתבו דכאן הוא עיקר מלתי' אע"ג דאמר ג"כ כדאמר דכאן בא לתרץ דברי ר"ע ומ"מ נ"ל דלא נחלקו שאר התנאים ע"ז שהרי