גנזי יוסף קעג

וכו'. נ"ל דה"ה לעיר שאינה מוקף חומה:

(שם) ד"ה שמעי' וכו' דאותו וכו'. עיין במהרש"א ומ"מ אינו מובן לי דלא מצינו שאחיה השילוני נהרג וצ"ע:

פרק ג. (שם) תוס' ד"ה מתריעין וכו' אמאי צריך לפרש וכו' לכאורה הי' אפשר לומר דכאן סמיך ארישא דתנא סדר תעניות דמפורש דקאי אתענית אבל וכן וכו' הוא ענין בפ"ע וצריך לפרש מתענה וצ"ע:

(דף י"ט ע"א) רש"י ד"ה המיטרפת וכו' כדמפרש בפרק שלמעלה. לא הבינותי דמאי אולמיה דשם מהך דהכא הא גם שם ליתא בגמרא אלא ברש"י ונ"ל דקאי אמ"ש לעיל מתריעין בענינו ואהא כ' כדמפרש בפרק שלמעלה בגמרא שם שופרות בשבת מי איכא וכו' ע"ש וצ"ע:

(שם) ד"ה מרוב גשמים לאו וכו'. נ"ל דאין כוונתו הא דאמר לעיל במשנה וכן עיר שלא ירדה עלי' גשמים דהתם לא משמע דבעיר שירדה גשמים ירדה שמקלקל התבואה דא"כ לא הי' צריך לטעמא שאותה עיר שלא ירדו גשמים תלך לקנות באותה העיר הא בלא"ה כאן מתקלקל התבואה וע"כ במשנה הפירוש שבאותה העיר ירדו כתיקונם אלא כוונת רש"י על הפסוק והמטרתי דאמר רב יהודה שתיהן לקללה ור"ל שגם בעיר שירדו גשמים אין כוונת הפסוק שירדו כתיקונם אלא דאפ"ה יהי' שם רעב ע"י שיבאו שם לקנות מעיר שלא ירדו אלא שגם בעיר שירדו בעצמה יהי' קללה שיהי' גשמים מרובים שמקלקל התבואה והמשנה לא הביאה הפסוק אלא דמשמע ממנו שגם ממה שלא ירדו גשמים בעיר אחרת הוא הפסד לעיר זו ונ"ל שזהו כוונת רש"י (דף כ' ע"א) ד"ה שתיהן לקללה אקרא קאי ר"ל דרב יהודה לא קאי על עיר שלא ירדו גשמים דמתניתין לא מיירי מזה אלא דבעיר שירדו גשמים ירדו כתיקונם לברכה ודו"ק:

שם ע"ב) ד"ה דאתיא ניחא וכו' ומיטרא רזיא לאילני. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד דאתיא וכו' וקאי אלקמן דאתיא רזיא וניחא:

(שם) ד"ה בפרוס הפסח בימי הפסח. הס"ד ואח"כ מה"ד על בורות וכו':

(שם) ד"ה אפילו בשביעית וכו' שהגשמים אין מועילין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה רשב"ג וכו' ואף על הספיחין וכו'. מפירושו נראה שמפרש דספיחין סוף דברי רשב"ג הוא אכן מלשון הגמרא הי' אפשר לפרש דמתריעין על הספיחין הוא ענין בפ"ע וד"ה הוא ומדברי התוס' משמע דלא גרסי כלל על הספיחין ומ"ש התוס' הם הספיחים היוצאין מהם לא ידעתי למה דבאילנות היו יכולין לפרש גוף הפירות ואפשר שהוא לאו דוקא וצ"ע:

(דף כ' ע"א) ד"ה שתיהן וכו' אשר לא אמטיר וכו'. נ"ל דצ"ל תמטיר וכצ"ל במהרש"א ור"ל דמ"ש מתחלה בפסוק והמטרתי לא אמטיר הוא כפשוטו ומ"ש אח"כ חלקה אחת תמטר פירושו שיהא עלי' מטר והיינו דאמר לעיל (דף ו' ע"ב) תהא מקום מטר אבל מ"ש אח"כ וחלקה אשר לא תמטיר ע"כ מוסב על העב והוא פי' רד"ק שם ע"ש. והכל קאי אקרא אבל במשנה הפי' דעל עיר אחת יורד כתיקונה וכמ"ש לעיל (דף י"ט) ברש"י ד"ה מרוב:

(דף כ"א ע"א) ד"ה ש"מ מדאנא שמעתי. הס"ד ואח"כ מה"ד איהדר וכו':

שם) גמרא מלא שחין והיה מטתו מונחת בספלין וכו' כצ"ל והשאר מיותר וכ"מ מפירש"י:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ה"ג עיר וכו' בעיר קטנה כפר עכו נ"ל דכאן הס"ד וקאי אלעיל ע"א דכפר עכו היא עיר גדולה המוציאה אלף ות"ק רגלי ואח"כ מה"ד דדוקרת וכו' וקאי אדהכא דרוקרת וכו' ואפשר דצ"ל דרוקרת בר' או הי' גירסתו בגמרא דדוקרת בד':

(שם) ד"ה אל מול וכו' ולפידים מיום קבלת וכו' כצ"ל:

(דף כ"ב ע"א) ד"ה ה"ק וכו' נראתה ביום לאו אשדה קאי דאם וכו' כצ"ל. ור"ל דלא קאי אשדה דבשדה אפילו נראתה ביום אינה משולחת:

(שם ע"ב) ד"ה מלמד וכו' ויורו היורים וכו' יורו היורים וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא אר"י אמר רב מלמד שעשו וכו'. הב"ח מחק תיבת מלמד ומדברי רש"י נראה דגרס לי':

(שם) רש"י ד"ה ת"ש דקתני חדא וכו'. משמע שלא היה גורס במשנה תיבת פי אלא כמלא תנור וכ"מ מציון רש"י במשנה לכן הוצרך להביא ברייתא אכן מלשון התוס' משמע דבברייתא גרסינן בפירוש פת ולדבריהם אפשר לומר דגרסינן במשנה פי וס"ל להמקשן דהיינו עד פי התנור לכן איבעי לי' אי תבואה או פת ולפירש"י לכאורה קשה כיון דעדיין מיבעי ליה דלמא כי דרא דריפתא דהיינו זה למעלה מזה מקרקעית התנור עד פי התנור א"כ גם בעיא קמייתא לא נפשטה דאפשר לומר תבואה ואפשר דה"נ קאמר או דלמא כי דרא דריפתא ולא נפשטה גם בעיא קמייתא או אפשר דמ"מ לא שייך בתבואה לשון פי התנור:

(שם) תוס' ד"ה ר' יוסי וכו' ונ"ל כו'. לכאורה לפ"ז הני אמוראי כר' יוסי דהכא דלת"ק אפילו לא מצי לצעורי נפשיה רשאי להתענות ונ"ל דכוונתם דהנהו תנאי דהכא מיירי במתענה על הצרה ולא מצי לצעורי נפשיה ואמוראי דלעיל מיירי שרוצה להתענות שלא על הצרה ודוקא במצי לצעורי נפשיה ויכול להיות הנהו אמוראי אפילו לת"ק דהכא:

(שם) ד"ה לאנשי משמר וכו'. הב"ח הגי' לאנשי מעמד ואפשר שהי' גירסתם בגמרא שגשמיה מרובין שולחין לאנשי משמר ופירשו דהיינו אנשי מעמד שהם היו מיוחדים להתפלל:

(שם) גמרא רגליו כידיו קאמינא. תיבת קאמינא דחוק דלא שייך שיקשו לר"א מהברייתא אלא הגמרא מקשה דברי ר"א דהכא אדר"א דברייתא א"כ לא שייך לשון קאמינא מי הוא שאמר קאמינא ומדברי רש"י משמע קצת דלא גריס לי' ועיין במהרש"א:

(דף כ"ג ע"א) רש"י ד"ה לנדות שמנדין וכו'. לפי פירושו צ"ל דהא דאמר שאלו שנים וכו' הוא מלתא אחריתי ונ"ל דהטעם שפי' כן משום שלא מצינו נידוי על כיוצא בזה ועיין ביו"ד סי' של"ד סמ"ג המביא רבים לידי חילול השם משמע אבל יחיד לא וגם אפשר דלא ברור הדבר שיש א' שנשבע שלא יהיו גשמים ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא שאין מכירין בין אבא דיהיב מטרא וכו'. כפי גירסא שלפינו נראה לפרש אבא דיהיב מטרא היינו אבינו שבשמים ואבא דלא יהיב מטרא על עצמו אמר ור"ל שהתינוקות אינם יודעין להבחין שהוא אין בידו ליתן מטר אלא אבינו שבשמים ומדברי רש"י ד"ה שאין מכירין משמע שהי' לו גירסא אחרת ודו"ק:

(דף כ"ה ע"א) גמרא אמרו ליה דניתי וניכוין דעתן וכו'. עיין מהרש"א בח"א ולענ"ד משמע מלשון הגמרא שאמר להם שיאמרו לריב"ל שיבואו ויכוונו דעתם אפשר שעי"ז שיראו הצבור שצריך לשניהם ישברו הצבור לבם ולכן אמר להו בסוף ניחא לכו שיבא מטר בשבילנו ולא אמר בשבילי דהיינו בשבילו ובשביל ריב"ל: